מדרש על אסתר 8:1

וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן (אסתר ז, ז), מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ הִתְחִיל מְקַצֵּץ אֶת הַנְּטִיעוֹת לְפָנָיו, וְהוֹסִיף חֵמָה עַל חֲמָתוֹ, וְשָׁב אֶל מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ, מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל דְּחָפוֹ עַל אֶסְתֵּר, וְהָיְתָה מְצַעֶקֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הֲרֵי הוּא כֹּבְשֵׁנִי לְפָנֶיךָ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת. וְשָׁמַע הָמָן הַדָּבָר הַזֶּה וְנָפְלוּ פָנָיו. מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, נִדְמָה לְחַרְבוֹנָה וְאָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי וגו'. דְּאָמַר רַבִּי פִּנְחָס צָרִיךְ לוֹמַר חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב. וְאָמַר רַב צָרִיךְ לוֹמַר אָרוּר הָמָן, אֲרוּרִים בָּנָיו, אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי י, ז): וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי י, ז יא, ח): צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו. שֶׁהִשְׁכִּים הָמָן לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי וְנִתְלָה הוּא עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכַי, וְנָתַן אֶת כָּל אֲשֶׁר לְהָמָן לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְאֶסְתֵּר נָתְנָה לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים וגו', וּכְתִיב (איוב ה, ה): אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם. אֲשֶׁר קְצִירוֹ, זֶה הָמָן. רָעֵב יֹאכֵל, זֶה מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ, לֹא בְזַיִין וְלֹא בְצִנָּה אֶלָּא בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים צא, ד): צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ, זוֹ הִיא הַתְּפִלָּה הַמְּגִנָּה עַל הַצָּרָה כַּצִּנָּה שֶׁמְּגִנָּה עַל הָאָדָם בַּמִּלְחָמָה, וּבִזְכוּת הַתְּפִלָּה שֶׁנִּתְכַּנָּה לַצִּנָּה יִקָּחֵהוּ לְהָמָן. וּמִנַּיִן שֶׁעָשׂוּ תְּפִלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים, וּמַה תַּקָּנָה לְשַׂק וָאֵפֶר בְּלֹא תְּפִלָּה. וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם, וּמִי דָחַק לְמָמוֹנוֹ שֶׁל הָמָן, מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר וְהַמְצֻמָּתִים לָהֶם.

כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו וגו', כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ. נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה נִמְרוֹד. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, א): וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה יִצְחָק. נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה אֲבִימֶלֶךְ. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, יב): וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה יַעֲקֹב, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה לָבָן. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶאֱמַר (בראשית לא, יב): כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָךְ. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, אֵלּוּ הַכְּנַעֲנִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲפִלּוּ טִפַּת שֶׁמֶן לֹא הָיָה נוֹתֵן אֶחָד מֵהֶם בַּגְּרִיסִין שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ נִשְׁבְּרָה בֵּיצָתוֹ לֹא הָיָה טוֹעֲמָהּ אֶלָּא הָיָה מוֹכְרָהּ וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ דָּמִים, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְּרָכוֹת. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו, נג): לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה חִזְקִיָּה, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה סַנְחֵרִיב. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה חִזְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לב, כג): וַיִּנַּשֵֹּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה מָרְדְּכַי נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה הָמָן. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן וגו'.

דָּבָר אַחֵר, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, א): נִבְחַר שֵׁם מֵעשֶׁר רָב, נִבְחַר שְׁמוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְּחִירוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לג, יז): וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם, מֵעָשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, יג): חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לְךָ עשֶׁר אַתָּה מִתְגָּאֶה, נִבְחַר שְׁמוֹ שֶׁל משֶׁה מִכָּל עָשְׁרְךָ שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, הֱוֵי (משלי כב, א): מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב. דָּבָר אַחֵר, נִבְחַר שְׁמוֹ שֶׁל פִּנְחָס מִן עָשְׁרוֹ שֶׁל זִמְרִי שֶׁהָיָה נְשִׂיא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, וּמֶה עָשָׂה זִמְרִי עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כא, כט): הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו, זֶה זִמְרִי, (משלי כא, כט): וְיָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ, זֶה פִּנְחָס. וּמָה הֵעֵז זִמְרִי, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּאָה כָּזְבִּי בִּקֵּשׁ לִטְּלָהּ, אָמְרָה לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת לְךָ שֶׁכֵּן צִוַּנִּי אַבָּא שֶׁלֹא אֶהְיֶה נִשְׁמַעַת אֶלָּא לְמשֶׁה, אָמַר לָהּ אֲנִי גָּדוֹל מִמּשֶׁה שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט ג' וַאֲנִי מִשֵּׁבֶט ב', וּרְצוֹנֵךְ לֵידַע שֶׁאֲנִי גָדוֹל מִמּשֶׁה, בְּפָנָיו אֲנִי נוֹטֵל אוֹתָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ו): וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה, שֶׁהָיָה מַקִּישׁ דְּבָרִים כְּנֶגְדוֹ, אָמַר לוֹ, משֶׁה, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת, אָמַר לוֹ, אֲסוּרָה הִיא לָךְ, אָמַר לוֹ זִמְרִי, אַתָּה הוּא הַנֶּאֱמָן שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה בְּךָ וְאוֹמֵר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲסוּרָה זוֹ, אַף אִשְׁתְּךָ שֶׁנָּטַלְתָּ אֲסוּרָה הִיא לָךְ, זוֹ מִדְיָנִית וְזוֹ מִדְיָנִית, זוֹ גְּדוֹלָה בַּת אָבוֹת, וְאִשְׁתְּךָ בַּת כֹּמֶר, הֱוֵי: לְעֵינֵי משֶׁה, וּשְׁלֹמֹה צוֹוֵחַ: הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הָיוּ בּוֹכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ו): וְהֵמָּה בֹכִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה בּוֹכֶה אַתָּה, וְהֵיכָן חָכְמָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ דָּבָר וְהִבְלַעְתָּ לְקֹרַח, וְעַכְשָׁו אַתָּה בּוֹכֶה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (תהלים עו, ו): אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם. אָמַר לוֹ משֶׁה (משלי כא, ל): אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֲנִי מִי מוּכָן לְדָבָר זֶה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (משלי כא, לא): סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי דָּרַשׁ פִּנְחָס בְּעַצְמוֹ, וּמָה אִם הַסּוּס שֶׁהוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ לְיוֹם מִלְחָמָה אֲפִלּוּ הוּא מֵת הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בְּעָלָיו, אֲנִי עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, (במדבר כה, ז): וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר, הִתְחִיל אוֹמֵר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּמָה אֶעֱשֶׂה אֵינִי יָכוֹל, שְׁנַיִם יְכוֹלִין לְאֶחָד, שֶׁמָּא אֶחָד יָכוֹל לִשְׁנַיִם, עַד שֶׁהוּא נוֹטֵל עֵצָה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הַנֶּגֶף נוֹגֵף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר (משלי כד, י): הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, (משלי כד, יא): הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, (משלי כד, יב): כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה, אֲנִי מֵעִיד עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד, יב): הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין. נִכְנַס פִּנְחָס וּמָצָא אוֹתָם שֶׁקְּבָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה עִם זֶה וְהָיוּ כְּרוּכִין זֶה בָּזֶה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִפָּרֵשׁ עַצְמָן, וְדָקַר שְׁנֵיהֶם דֶּרֶךְ דְּבִיקָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ח): וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא נִכְנְסוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל זִמְרִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָגַף אֶת כֻּלָּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה פִּנְחָס אֶת הַנֶּגֶף עָמַד וְהָיָה מִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, מִיָּד קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ בּוֹא וְאוֹדִיעֲךָ מִי הֶעֱמִיד זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, יא): פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר, לְכָךְ נֶאֱמַר: נִבְחָר שֵׁם מֵעשֶׁר רָב. דָּבָר אַחֵר, נִבְחָר שְׁמוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי מֵעָשְׁרוֹ שֶׁל הָמָן, אָמַר רַבִּי יֹאשְׁיָה מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע, הוֹצִיא כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהָיָה לוֹ וְנָתַן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ: נִבְחָר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב, נִבְחָר חִנָּהּ שֶׁל אֶסְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, טו): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן. כֵּיוָן שֶׁבָּא הָרָשָׁע עִם הַמָּמוֹן אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ (אסתר ג, יא): הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אַתֶּם מוֹכְרִים שֶׁלִּי עַל שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וּכְתִיב (חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, חַיֶּיךָ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וגו', כָּךְ (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן.