מדרש על אסתר 8:7

וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת (דברים כח, סח). אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּאֳנִיּוֹת, בַּעֲנִיּוּת מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. וְלָמָּה לְמִצְרַיִם, שֶׁכִּעוּר וָרַע יֵשׁ לְעֶבֶד כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר לְרַבּוֹ הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם, הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יג): כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם וגו', וְהַשֵּׁנִי כְּתִיב (דברים יז, טז): וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, וְהָדֵין שְׁלִישִׁי, דִּכְתִיב: וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת. בִּשְׁלָשְׁתָּן כָּפְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקוּ. הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, א): הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל. שֵׁנִית, בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מב, טז): וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה וגו'. וְהַשְּׁלִישִׁית בִּימֵי טְרַכִינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת, יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב וְהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֲבֵלִים, נִשְׁחַק הַוְּלַד בַּחֲנֻכָּה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַדְלִיק אוֹ לֹא נַדְלִיק, אָמְרוּ נַדְלִיק וְכָל מַה דְּבָעֵי לִימְטֵי עֲלָן יִמְטֵי, אַדְלִיקוּ, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לִישְׁנָא בִּישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל טְרַכִינוּס, אִילֵין יְהוּדָאִין כַּד יְלֵידַתְּ הֲווֹ מִתְאַבְּלִין, וְכַד מָיֵית וַלְדָּא אַדְלִיקוּ בּוּצִינִין. שָׁלְחָה וְכָתְבָה לְבַעְלָהּ עַד דְּאַתְּ מְכַבֵּשׁ בַּרְבָּרִיִּין, בּוֹא וּכְבוֹשׁ אִילֵין יְהוּדָאִין דִּמְרָדוּ בָּךְ. סְלִיק לְאִילְפָא וַחֲשַׁב לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין, וְאַיְיתֵיהּ רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, אֲתָא וְאַשְׁכְּחִינוּן דַּהֲווֹ עֲסִיקִין בְּהָדֵין פְּסוּקָא (דברים כח, מט): יִשָֹּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, אֲמַר לְהוֹן אֲנָא הוּא נִשְׁרָא דַּחֲשֵׁיבִית לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין וְאַיְתִיתַנִי רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, הֵקִיפוֹן לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגָן. וְאֵין קוֹנֶה, לָמָּה אֵין קוֹנֶה, רַב אָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִקְנֵיתֶם דִּבְרֵי הַבְּרִית, שֶׁאֵין בָּכֶם מִי קוֹנֶה דִּבְרֵי חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה, מִנְיַן שֶׁל קוֹנֶה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עַל יְדֵי שֶׁחָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵין מִי קוֹנֶה דִבְרֵי תוֹרָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מה): וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ, אֲבָל לָאֻמּוֹת אֵין לָהֶם קִנְיָן בָּכֶם. וְלָמָּה יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי שֶׁהִקְנֵיתֶם אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. וְלָמָּה אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶן קִנְיָן בָּכֶם, עַל יְדֵי שֶׁלֹא קָנוּ אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם פַּטְרוֹנוֹת, וּמָה הֵן אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוּדָא אַתֶּם טַמִּיקָא אַתֶּם, הַלּוֹקֵחַ לוֹ עֶבֶד מִן הַטַּמִּיקָא שׁוּב אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁכֵּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ (אסתר ח, ז): הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאָמַר רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן עַל דְּפָשַׁט יָדֵיהּ בְּטַמִּיקָא כֵּן הֲוָה לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בִּפְרוֹצֶפְּיָה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה פּוֹדָה אֶת הַשְּׁבוּיִים, בָּאֲתָה שְׁבוּיָה אַחַת וּפְדָאַתָּהּ, שְׁנִיָּה, וּפְדָאַתָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁמָּטָה יָדָהּ וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִפְדוֹת, מִיָּד הִקִּיפוּהָ לִגְיוֹנוֹת וַהֲרָגוּהָ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי לְזָרֵז הַשַּׁבָּאִים הַבָּאִים. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר מִי לָקַח לוֹ חָבֵר וּלְמָחָר הוּא לַהֲרִיגָה, מִי לָקַח לוֹ אִשָּׁה וּלְמָחָר הִיא לַהֲרִיגָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת אִי אַתֶּם נִקְנִין, אֲבָל אַתֶּם נִקְנִין לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, שֶׁכֵּן אֶסְתֵּר אוֹמֶרֶת לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ וגו'. שֶׁכֵּן כָּתַב לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ בַּתּוֹרָה (דברים כח, סח): וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֵיכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קוֹנֶה, שֶׁמָּא לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי, וַוי שֶׁהָיָה בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

אִם עשֶׁק רָשׁ, אִם רָאִיתָ עוֹשֵׁק דַּלִּים וְרָשִׁים, וְצַדִּיק חֵי הָעוֹלָמִים מַשְׁפִּיעַ לוֹ שַׁלְוָה וְטוֹבָה, תִּרְאֶה בַמְדִינָה, תִּרְאֶה בוֹ דִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. כִּי גָּבֹהַּ, אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָה בְּעֵשָׂו, אִם רָאִיתָ עֵשָׂו בַּכְּרַךְ הַגָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי עוֹשֵׁק דַּלִּים וְגוֹזֵל רָשִׁים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ לוֹ שַׁלְוָה, תִּרְאֶה בּוֹ מִדַּת הַדִּין. אַל תִּתְמַהּ עַל מַה שֶּׁאָמַר הַזָּקֵן וְנַעֲשָׂה חֶפְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לט): הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, כִּי גָּבֹהַּ, אֵלּוּ דּוּכָּסִין וְאִיפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְלִיטִין. וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם, זֶה מֶלֶךְ חֵי הָעוֹלָמִים. אָמַר רַבִּי אַחָא מֵהִנֵּה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתְּ לָמֵד הִנֵּה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה הִנֵּה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָתַן חַיִּים לְאֻמָּה שְׁלֵמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ח, ז): הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, לִכְשֶׁיָּבוֹא הִנֵּה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, א): הִנֵּה יוֹם בָּא לַה', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וינוסו משנאיך – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל – כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהילים ע״ג:כ״ז) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם – כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) "והנם שולחים את הזמורה אל אפם", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א׳:י״ב) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר י״ב:י״ב) "אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו", אלא שכינה הכתוב. וכל העוזר לישראל – כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים". ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו – אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי ל״א:ב׳) "מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי". ואומר (משלי ד׳:ג׳) "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי". ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? – (שמות טו) "מרכבות פרעו וחילו ירה בים". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? – שנאמר (שופטים ה) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? – (דניאל ד) "ועשבא כתורין יאכל". המן שנגע, מה עשיתי לו? – (אסתר ח) "ואותו תלו על העץ". וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים – שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן הוא אומר (ישעיה סג) "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) "יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה". וכן הוא אומר (בראשית לט) "ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) "מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו". ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה. רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו – שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה". גלו לבבל – שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) "למענכם שולחתי בבלה". גלו לאדום – שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) "מי זה בא מאדום". וכשהם חוזרים – שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) "ושב ה' אלהיך את שבותך". והשיב לא נאמר, אלא "ושב ה'". ואומר (שיר השירים ד) "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי":