מדרש על אסתר 9:11

ה׳): מקל וחומר מפורש, כיצד? כי את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו י״ב:ה׳), כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו (ק״ו) בשאר מדינות המלך מה עשו (אסתר ט׳:י״א-י״ב).

ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר וגו', כה אמר כרש מלך פרס וגו', מי בכם מכל עמו וגו', ויקומו ראשי האבות וגו' (עזרא א). ארבע רבוא וגו', מלבד עבדיהם וגו' (שם ב), בכלל, ובפרט אינן אלא שלשים אלף ושלש מאות וששים, ושנים עשר אלף, היכן הם, אלא אלו שעלו משאר השבטים, ויכינו (את) המזבח על מכונתיו וגו', ויתנו כסף לחצבים וגו' (שם ג), כורש מלך ג' שנים מקוטעות, ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו וגו', באדין בטלת עבידת בית (ה') [אלהא] (שם ד), בשנת שלוש למלכו עשה משתה וגו' (אסתר א ג), כל ארבע שנים היתה אסתר מוטמנת בשושן הבירה, ותלקח אסתר אל המלך וגו' (שם ב טז), כל ה' שנים היה המן כונס שלל למרדכי, בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו' (שם ג ז), בי"ג בניסן כתב המן את הספרים להשמיד להרג וגו' (שם ג יג), בט"ו בניסן נכנסה אסתר לפני המלך, בי"ו בניסן תלו את המן, בכ"ג בסיון כתב מרדכי ספרים להשיב ספריו של המן, בי"ג באדר ויכו היהודים בכל איביהם וגו' (שם ט ה), והרגו בשושן חמש מאות איש ותלו את עשרת בני המן, על אשר כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם (עזרא ד ו), ביום ההוא בא מספר ההרוגים וגו' (אסתר ט יא), ובאותו הזמן לשנה הבאה נאמר, ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל וגו' (שם ט כט), הרי הוא אומר כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה (ירמיה כט י), למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה (דניאל ט ב), חמשים ושתים שנה לאחר חרבן הבית, עשו ישראל במלכות כשדים ונפקדו ועלו, ג' של כורש וי"ד של אחשורוש ושתים של דריוש, ובשנת ב' לדריוש נבנה הבית, וכן זכריה אמר ויען מלאך ה' (וגו' ואומר) [ויאמר] ה' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם וגו' אשר זעמתה זה שבעים שנה (זכריה א יב), כל ארבע שנים היה הבית נבנה, שנאמר ושיציא ביתה דנה וגו' (עזרא ו טו), ובאותו הזמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלות אחרת עמו, שנאמר הוא עזרא עלה מבבל וגו', ויעלו מבני ישראל וגו' אל ירושלם בשנת שבע לארתחשסתא המלך, ויבא ירושלם בחדש החמישי היא (שנה העשירית) [שנת השביעית] למלך, כי באחד לחדש הראשון וגו', כי עזרא הכין לבבו וגו' (שם ז), ובא והבדיל את ישראל מן הנשים הנכריות: