מדרש על אסתר ג:6

‎וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ וְגוֹ'. זָהָב, כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ: אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. (דניאל ב, לח). כֶּסֶף, כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, דִּכְתִיב: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף (אסתר ג, ט). נְחֹשֶׁת, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכֻּלָּם. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים, כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי (בראשית כה, כה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּאוֹת וּבָאוֹת עֲלֵיכֶם, אֲנִי מַצְמִיחַ לָכֶם יְשׁוּעָה מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, שֶׁמֶן לַמָּאוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז).

וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ (אסתר ג, ו), בָּזוּי בֶּן בָּזוּי, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית כה, לד): וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה, וְכָאן כְּתִיב: וַיִּבֶז בְּעֵינָיו. וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא אָמַר, בְּעָלְמָא הָדֵין נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְצוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ. (ישעיה נא, א): הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם. נִמְשְׁלוּ כַּאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. (תהלים קיח, כב): אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים. וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִמְשְׁלוּ בַּחֲרָשִׂים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ל, יד): וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים. נָפְלָה כִּיפָּה עַל קִידְרָא, וַוי לְקִידְרָא. נָפְלָה קִידְרָא עַל כִּיפָּה, וַוי לְקִידְרָא, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וַוי לְקִידְרָא. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וּמִזְדַּוֵּג לָהֶם, הוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּחֲלוֹם נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ב, מה): דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר יַנַּאי, פּוּרְפִּירָא דְּמַלְכָּא מִזְדַּבְנָא בְּשׁוּקָא, וַוי לֵיהּ לְמִזְבְּנֵיהּ וַוי לֵיהּ לִזְבוּנֵיהּ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵן פּוּרְפִּירָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפָּאֵר בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, וְהֵן נִמְכָּרִין, אוֹי לוֹ לַמּוֹכֵר וְאוֹי לוֹ לַלּוֹקֵחַ. מָשָׁל דְּהָמָן רַשִּׁיעָא לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְעוֹף שֶׁעָשָׂה קֵן עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׁטַף הַיָּם אֶת קִנּוֹ, וְאָמַר אֵינִי זָז מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה יַם יַבָּשָׁה וְיַבָּשָׁה יָם, מֶה עָשָׂה נוֹטֵל מַיִם מִן הַיָּם בְּפִיו וְשׁוֹפֵךְ לַיַּבָּשָׁה, וְנוֹטֵל עָפָר מִן הַיַּבָּשָׁה וּמַשְׁלִיךְ לַיָּם. בָּא חֲבֵרוֹ וְעָמַד לוֹ עַל גַּבָּיו וְאָמַר לוֹ, בִּישׁ גַּדָּא וּטְמִיעַ מַזָּלָא, סוֹף סוֹף בַּמֶּה אַתְּ יָכֵיל, כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָמָן הָרָשָׁע, אִי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַשְׁמִידָם כִּבְיָכוֹל וְלֹא יָכֹלְתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, חַיֶּיךָ רֵישָׁךְ מִתּוֹרָם חֲלַף רֵישֵׁיהוֹן דְּאִינוּן לְשֵׁיזָבָא וְאַתְּ לִצְלִיבָא.

את המגל ואת השפן ואת הארנבת ואת החזיר (ויקרא יא ד ה ו ז), את הגמל, זו מלכות בבל, שנאמר בת בבל השדודה [אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו] (תהלים קלז ח), את ארנבת, זו מלכות מדי, שנאמר ויבקש המן להשמיד וגו' (אסתר ג ו), את השפן זו יון שהשפילה את התורה מפי הנביאים, ואת החזיר זו מלכות אדום הרשעה, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד), למה נמשלה לחזיר שעתיד הקב"ה להחזיר עליה את מדת הדין, כיצד לעתיד לבא הקבה מוציא כרוז כל מי שעסק בתורה יבא ויטול כרו, ואף הגוים אומרים תן לנו שכרינו שאף אנו עשינו מצוה פלונית, אמר הקב"ה כל מי שלא אכל שקצים ורמשים יבא ויטול שכרו, באותה שעה הם נוטלין איפופסין שלהן, שנאמר אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יספו נאם ה' (ישעיה סו יז).