מדרש על אסתר ט:2

נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם וגו' וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים (אסתר ט, ב), וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּבְּרִים כְּאַרְיֵה שֶׁנָּפַל בְּעֶדְרֵי צֹאן וּמַכֶּה וְהוֹלֵךְ וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ה, ז): וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר וְכִכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן וגו', וְהָרְגוּ בָּנָיו שֶׁל הָמָן וּתְלָאוּם. אַנְדְּרִיָּאנוֹס קֵיסָר אָמַר לוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, גְּדוֹלָה הִיא הַכִּבְשָׂה שֶׁעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹבְרָן לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, יז): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וגו'.