מדרש על במדבר 23:2

ויאמרו זקני מואב, הנה שני מלכי האמורי סיחון ועוג החזקים מכל מלכי הארץ לא עמדו בפני בני ישראל ואיך נעמוד בניהם אנחנו. הלא שלוח שלחו אלינו טרם זה לעבור לעבור מארצנו לדרכם ולא עזבנו אותם, עתה ישובו עלינו בחרבם הקשה והשמידו אותנו את אשר השאיר ממנו סיחון. ויקץ מואב מפני בני ישראל וייראו מאוד מהם, ויתייעצו מה לעשות אל בני ישראל. ויאמרו זקני מואב ויקחו איש מאנשיהם את בלק בן ציפור המואבי וימליכוהו עליהם בעת ההיא, ובלק איש חכם מאוד. ויקומו זקני מואב וישלחו אל בני מדין לעשות איתם שלום, כי מלחמה גדולה ושנאה היתה בין מואב ובין מדין בימים ההם מימי הדד בן בדד מלך אדום המכה את מדין בשדה מואב עד הימים ההם. וישלחו בני מואב אל בני מדין ויעשו איתם שלום, ויבואו זקני מדין ארץ מואב לשלום בני מדין. ויתייעצו זקני מואב וזקני מדין מה לעשות להם, להציל את נפשם מישראל. ויאמרו כל בני מואב אל זקני מדין, עתה ילחכו בני ישראל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה כי כזאת וכזאת עשו לשני מלכי האמורי החזקים ממנו. ויאמרו זקני מדין אל מואב, שמענו כח בעת אשר נלחם איתכם סיחון מלך האמורי ויגבר ידו עליכם ויקח את ארצכם. כי שלח אל בעור בן יונוס ואל בלעם בנו מארם נהריים ויבואו ויקללו אתכם, על כן גברה יד סיחון בכם וילכוד את ארצכם. ועתה שלחו נא גם אתם אל בלעם בנו כי הנה עודנו בארצו, ונתתם לו שכרו ויבוא ויקלל את כל העם אשר יראתם מפניהם. וישמעו זקני מואב את הדבר הזה וייטב בעיניהם לשלוח אל בלעם בן בעור, וישלח בלק בן ציפור מלך מואב מלאכים אל בלעם לאמור. הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את כל הארץ, והוא יושב ממולי. ועתה לכה נא ארה לי אותו כי עצום הוא ממני אולי אוכל להילחם בו וגרשתיו, כי שמעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. וילכו מלאכי בלק אל בלעם, לקלל את העם להילחם את מואב. ויבוא בלעם אל בלק, לקלל את ישראל. ויאמר ה׳ אל בלעם לא תאור את העם, כי ברוך הוא. ויסת בלק בלעם לקלל את ישראל יום יום, ולא שמע בלעם אל בלק מפני דבר ה׳ אשר דיבר אל בלעם.

ויעש בלק כאשר (אמר) [דבר] בלעם וגו', ויאמר בלעם התתיצב על וגו' וילך שפי (במדבר כג ב ג), שפוי היה לקלל, שעד אותה שעה היה שפוי, ומאותה שעה נטרד.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל (במדבר כב, מא), בָּלָק הָיָה בַּעַל קְסָמִים וּבַעַל נַחַשׁ יוֹתֵר מִבִּלְעָם שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו כְּסוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סַכִּין וְאֵין מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים, וַחֲבֵרוֹ מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים וְאֵין בְּיָדוֹ סַכִּין, כָּךְ הָיוּ שְׁנֵיהֶם דּוֹמִין, בָּלָק רוֹאֶה אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בָּהֶן, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל פְּעוֹר, שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין שָׁם. (במדבר כג, א): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְלָמָּה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד משֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ, אָדָם וְהֶבֶל וְנֹחַ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ לְפָנֶיךָ קִבַּלְתָּם, לֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבַד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְלֹא מֵאֻמָּה אֶחָת, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (משלי יז, א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה, טוֹב מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, (משלי יז, א): מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. (במדבר כג, ב ג): וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר וגו' וַיַּעַל, וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי, דַּעְתּוֹ הָיָה לְקַלֵּל שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שָׁפוּי וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִטְרָד. (במדבר כג, ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, אָמַר לוֹ רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר (במדבר כג, ד): אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי, מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי הַמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת, בָּא בַּעַל הַשּׁוּק וְהִרְגִּישׁ בּוֹ, אָמַר לוֹ אַתָּה מְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָל, אָמַר לוֹ כְּבָר שָׁלַחְתִּי דוֹרוֹן לְבֵיתְךָ. וְאַף כָּךְ בִּלְעָם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר לוֹ רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. אָמַר לוֹ (משלי טו, יז): טוֹב אֲרֻחַת יָרָק, טוֹבָה סְעוּדָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְאָכְלוּ עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, מִפָּרִים שֶׁאַתָּה מַקְרִיב עַל יְדֵי שִׂנְאָה. (במדבר כג, ה): וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם, שֶׁעִקֵּם פִּיו וּפִקְּמוֹ כְּאָדָם הַקּוֹבֵעַ מַסְמֵר בְּלוּחַ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מַלְאָךְ הָיָה מְדַבֵּר (במדבר כג, ה): וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. (במדבר כג, ו): וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמְצַפִּין מָתַי יָבוֹא.