מדרש על במדבר 3:4

אשר יאמר כי הוא זה (שמות כב ח), שאמרו אלה אלהיך ישראל (שם לב ד). עד האלהים יבא דבר שניהם (שם כב ח), זה משה שכתוב בו ראה נתתיך אלהים וגו' (שם ז א), שישב משה ודנן. אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו (שם כח ח). אלו שני בני אהרן, אלא בעון שלא נתעסקו בפריה ורביה, ומן דוד ע"ה למדנו. זה שנאמר בחוריו אכלה אש וגו' (תהלים עח סג), שהיו אומרים נדב ואביהוא אבינו כהן גדול דודינו מלך, אחי אמנו נשיא, אנחנו פרחי כהונה, התמיה ראוי לנו משום ובתולותיו לא הוללו (שם). ורבותינו אומרים שזנו עיניהם מן השכינה, אמרו כך עשה משה שעלה לרקיע והביט בשכינה ולא הוצרך לא אכילה ולא שתייה, אף אנו כיון שנביט בשכינה אין אנו צריכין לא אכילה ולא שתייה, אף על פי כן ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כד יא), באותה שעה ביקש הקבה לפשוט ידו בהם, אלא אמר הקב"ה אני ממתין עד שיעשה המשכן ויכנסו להקריב, ואני עושה בהם מידת הדין, שנא' (בהקריבם) [ויקריבו] אש זרה אשר לא צוה אותם (ויקרא י א), ולמה כתיב בהם שתי פעמים מיתה, כי מקרא אחד אומר וימת נדב ואביהו וגו' (במדבר ג ד), ובמקום אחר אומר וימותו (ויקרא י ב), עד שתדע כי צדיקים ...:

וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' (במדבר ג, ד), בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נִכְתְּבָה מִיתַת נָדָב וַאֲבִיהוּא, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה צַעַר לִפְנֵי הַמָּקוֹם עֲלֵיהֶם, שֶׁהָיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן חֲבִיבִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא י, ג): בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. (במדבר ג, ד): בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר עַל הַהַקְרָבָה מֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַל הַקְּרִיבָה מֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, א): בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה', רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף מִשּׁוּם הַקְרִיבָה. אֵשׁ זָרָה, לֹא מִן הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְלֹא מִן תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר אֶלָּא אֵשׁ הֶדְיוֹטוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵשׁ זָרָה. בַּר קַפָּרָא בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה בַּר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְבָרִים מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן, עַל הַקְּרִיבָה וְעַל הַהַקְרָבָה וְעַל אֵשׁ זָרָה וגו' [כמו שכתוב למעלה בויקרא רבה בפרשה אחרי מות עד הרבה סיחים מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותיהן].

בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת הוּא מַזְכִּיר מִיתָתָן שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן וּמַזְכִּיר סֻרְחָנָן, וְכָל כָּךְ לָמָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁלֹא הָיָה עָוֹן בְּיָדָם אֶלָּא זֶה בִּלְבָד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי צֵא וּרְאֵה כַּמָּה הִיא קָשָׁה מִיתָתָן שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא מַזְכִּיר מִיתָתָן מַזְכִּיר סֻרְחָנָן, כָּל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבָאֵי עוֹלָם, שֶׁלֹא יְהוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים מַעֲשִׂים מְקֻלְקָלִים הָיָה לָהֶם בַּסֵּתֶר שֶׁעַל יְדֵי כֵן מֵתוּ. וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכִי לִפְנֵי ה' מֵתוּ אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁקָּשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִסְתַּלְּקִים בְּחַיֵיהֶם דַּאֲבִיהֶם. בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה', רַבִּי יוֹחָנָן דְּיָפוֹ בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי פִּינְחָס בַּר חָמָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן, כָּאן אַתְּ אָמַר לִפְנֵי ה' לִפְנֵי ה' שְׁתֵּי פְּעָמִים, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (במדבר ג, ד): עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם, פַּעַם אֶחָת, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהוּא קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּפְלַיִם מֵאֲבִיהֶם.