במדבר 3:46 מדרש: במדבר רבה ומדרש אגדה

וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלשָׁה וגו' (במדבר ג, מו), אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ וְכִי הַבְּכוֹרוֹת הָיוּ עוֹדְפִין עַל הַלְוִיִּם, שֶׁהוּא אוֹמֵר: הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם, וַהֲרֵי מִן הַחֶשְׁבּוֹן הַלְוִיִּם הָיוּ עוֹדְפִים עַל הַבְּכוֹרוֹת, שֶׁאַתְּ מוֹצֵא שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ בַּפְּרָט עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת, וּמְרָרִי וּמשֶׁה, וְאַתְּ קוֹרֵא כָּל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְחַשֵּׁב אוֹתָהּ, וְכֵן אַרְבַּעְתָּן הֵן עוֹלוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, וּבְכוֹרוֹת אַתְּ מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶֶף וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, הֲרֵי שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם עוֹדְפִים עַל הַבְּכוֹרוֹת עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה, וְהוּא אוֹמֵר בַּבְּכוֹרוֹת: הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל בְּכוֹרוֹת וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה וְכֻלָּהַם הָיוּ בְּכוֹרוֹת, אֲבָל בַּלְוִיִּם הָיוּ שָׁם שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת, שֶׁלְּכָךְ הוֹצִיא בִּפְרָטָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וּבִכְלָל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְלֹא יוֹתֵר, נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בַּמִּנְיָן לֹא הָיוּ עוֹדְפִים הַבְּכוֹרוֹת עַל הַלְוִיִּם, אֲבָל בַּבְּכוֹרוֹת הָיוּ עוֹדְפִים עֲלֵיהֶם, הוֹצִיא מֵהֶן הַבְּכוֹרוֹת, שֶׁאֵין בְּכוֹר פּוֹדֶה בְּכוֹר, וְהָיוּ שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרִים, נִמְצְאוּ בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל עוֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה. וְזוֹ שְׁאֵלָה שָׁאַל הוֹנְגְּטִים הֶגְמוֹן לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לוֹ משֶׁה רַבְּכֶם אוֹ גַּנָּב הָיָה אוֹ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לַחְשֹׁב, אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ הוֹנְגְּטִים מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּכוֹרוֹת וְעוֹד מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, וְצִוָּה הַמָּקוֹם שֶׁיִּפְדוּ הַלְוִיִּם בַּבְּכוֹרוֹת, תֵּן עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל לְוִיִּם כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּכוֹרוֹת, וְעוֹד נִמְצְאוּ בַּלְוִיִּם יְתֵרִים עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְחַשֵּׁב בְּמִנְיַן רִאשׁוֹן בִּפְרָטָן, מִפְּנֵי מָה אוֹתָן שְׁלשׁ מֵאוֹת לְוִיִּם הַיְתֵרִים לֹא פָּדוּ אוֹתָן מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה בְּכוֹרוֹת הָעוֹדְפִין עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּכוֹרוֹת שֶׁאָנוּ מוֹצְאִין שֶׁאוֹתָן מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה נוֹתְנִין חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים. וְעוֹד מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁכָּלַל מִנְיַן הַלְוִיִּם בַּסּוֹף, מִפְּנֵי מָה פִּחֵת מֵהֶן שְׁלשׁ מֵאוֹת מִן מִנְיַן הָרִאשׁוֹן, הֱוֵי לֹא גָּנַב אוֹתָן מִן הַחֶשְׁבּוֹן אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ אוֹתָן מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה בְּכוֹרוֹת חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים לְאַהֲרֹן אָחִיו, אוֹ שֶׁמָּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לַחֲשֹׁב. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן לֹא גַּנָּב הָיָה, וְיוֹדֵעַ הָיָה לַחֲשֹׁב, וְדָבָר אֶחָד לָחַשׁ לִי לוֹמַר לָךְ, אָמַר לוֹ אֱמֹר, אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יוֹדֵעַ אַתְּ לִקְרוֹת אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ לִדְרשׁ, אָמַר אוֹתָן עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל לְוִיִּם פּוֹדִין לְעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל בְּכוֹרוֹת, נִשְׁתַּיְּרוּ בַּלְוִיִּם עוֹד שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת עוֹד מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, וְהָיוּ אוֹתָן שְׁלשׁ מֵאוֹת שֶׁבַּלְוִיִּם בְּכוֹרוֹת וְאֵין בְּכוֹר פּוֹדֶה בְּכוֹר, לְפִיכָךְ מִשֶּׁמָּנָה אוֹתָן גְּנָבָן, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּכוֹרוֹת, מִיָּד נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ.

ואת פדויי השלשה וגו'. אמר משה רבינו ע"ה אם אומר תנו חמשת שקלים כל אחד ואחד, יאמר לי כבר פדאני בן לוי, לקח עשרים ושנים אלף פתקין כותב על כל אחד ואחד בן לוי, ועוד לקח רע"ג פתקין חלקין בלא כתיבה, ועירב הכתובים עם החלקים, ונתנם בקלפי אחד, ואמר לכל אחד ואחד טול כתבך מן הקלפי, מי שהיה עולה בידו כתוב בן לוי, היה אומר לו כבר פדאך בן לוי, ומי שהיה עולה בידו חלק, היה אומר לו תן חמשה שקלים שעדיין לא פדאך בן לוי, ומהו קלפי, כמו ארגז קטן:

ולמה נענשו ישראל לפדות הבכורים שלהם, והבכור נותן חמשה שקלים, לפי שהם מכרו בכורה של רחל בעשרים כסף שהם חמשה שקלים, לכך נצטוו לפדות בכוריהם בחמשה שקלים, שהם עשרים כסף: