מדרש על במדבר 32:5: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

נֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (קהלת ד, ו): טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה שְׁנֵי סְדָרִים וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר הִלְכָן. טוֹב מִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מְכִילָאן. טוֹב מִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְרָגִיל בָּהֶם מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְתַלְמוּד וְאֵינוֹ רָגִיל בָּהֶם, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר אוּלְפָן. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וּמִתְפַּרְנֵס בָּהֶן מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְלֹוֶה בְּרִבִּית, בְּמַתְלָא אָמְרִין דְּיוֹזִיף בְּרִיבִּיתֵיהּ מְאַבֵּד דִּילֵיהּ וּדְלָא דִילֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי פְּרַגְמַטְיוֹטָא. טוֹב מִי שֶׁהוֹלֵךְ וּפוֹעֵל וְעוֹשֶׂה צְדָקָה מִשֶּׁלּוֹ מִמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְגוֹזֵל וְחוֹמֵס וְנוֹתֵן צְדָקָה מִשֶּׁל אֲחֵרִים, בְּמַתְלָא אָמְרִין גָּיְיפָא בְּחִזּוּרִין וּמְפַלְגָא לְבִישָׁא, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ רְעוּתֵיהּ דְּמִתְקְרֵי בַּר מִצְוָתָא. טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה וּמְזַבְּלָהּ וּמְעַדְרָהּ וּמִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּהּ מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל גִּנּוֹת שֶׁל אֲחֵרִים בְּמֶחֱצָה, בְּמַתְלָא אָמְרִין דַּאֲגַר גִּנָּה אָכֵל צִפֳּרִין, דַּאֲגַר גִּנִּין צִפֳּרִין אָכְלִין לֵיהּ, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּאִתְקְרֵי מָרֵי אַסִיאָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה טוֹבָה דְרִיסָה אַחַת שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם כְּמָה דְתֵימָא (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִמְּלוֹא חָפְנַיִם פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁל משֶׁה וְאַהֲרֹן, לָמָּה, שֶׁבָּזֶה הָיְתָה גְאֻלָּה וּבָזֶה לֹא הָיְתָה גְאֻלָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, אֵלּוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד עֲבִידְתֵּיהּ בְּהוֹן, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, טו): בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר קוֹרְשׁוֹי: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה הָעוֹלָם הַבָּא, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתָא דְּרַשִּׁיעַיָּא לְמֶעְבַּד עֲבִידְתְּהוֹן בְּעַלְמָא הָדֵין מִיסַת מִתְפָּרַע מִנְהוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי, כְּדִתְנַן (משנה אבות ד, יז): יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּשֵׁבֶט רְאוּבֵן וּבְשֵׁבֶט גָּד, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וְרָאוּ כַּמָּה זֶרַע יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה נֶטַע יֵשׁ בָּהּ, אָמְרוּ: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, חָזְרוּ וְאָמְרוּ לָאו אֲנַן בְּחָרִינַן לָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לב, ה): יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, הֱוֵי וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתְהוֹן הֲוַת. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה קוֹמֶץ מִנְחַת נְדָבָה שֶׁל עָנִי, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, זֶה קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה שֶׁל צִבּוּר, שֶׁזּוֹ טְעוּנָה כַּפָּרָה וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה כַּפָּרָה.

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, טוֹב מִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְרָגִיל בָּהֶם, מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְאֵינוֹ חוֹזֵר וְרָגִיל בָּהֶם. מַתְלָא אֲמַר טָבָא חֲדָא צִיפָּרָא כְּפוּתָא מִן מְאָה פָּרְחֲיָין. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דִּיהֱוֵה מִיתְקְרֵי מָרֵי מְכִילָאן. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, טוֹב מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקָה מְעוּטָה מִשֶּׁלּוֹ, מִמִּי שֶׁהוּא גוֹזֵל וְחוֹמֵס וְעוֹשֵׁק, וְעוֹשֶׂה צְדָקוֹת גְּדוֹלוֹת מִשֶּׁל אֲחֵרִים. מַתְלָא אֲמַר גָּיְיפָה בְּחַזּוּרִין וּמְפַלְגָא לְבִישַׁיָּיא [פרוש נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקתן לחולים]. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ מִיתְקְרֵי בַּר מִצְוָותָא. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וּמִתְפַּרְנֵס בָּהֶם, מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל מָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים וּמַפְסִידוֹ וּמְאַבְּדוֹ. מַתְלָא אֲמַר לָא מִיסְתְּיֵיהּ מוֹבֵד דִּידֵיהּ אֶלָּא דְּאַחֲרוֹנִין מוֹבֵד דִּידֵיהּ וּדְלָא דִּידֵיהּ. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דִּי יֶהֱוֵי מִיתְקְרֵי פְּרַגְמַטְיוּטָא. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, מִי שֶׁהוּא שׂוֹכֵר גִּנָּה וְאוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ, מִמִּי שֶׁהוּא שׂוֹכֵר גִּנּוֹת הַרְבֵּה וְהוּא מְבַיְירָן [פרוש מבטלן ומאבדן]. מַתְלָא אֲמַר דְּאָגֵיר גַּנָּא אָכֵיל צִיפָּרִין, דְּאָגֵיר גַּנְיָיאן אָכְלִין לֵיהּ צִיפָּרִין. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ מִיתְקְרֵי מָרֵי אוּסְיָיאן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי קוּרְשָׁאי, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת לָעוֹלָם הַבָּא, מִמְלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא הָיָה אוֹמֵר יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִכֹּחַ הָעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, אֵלּוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, טו): בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּשׁוּבָה וּנְיָיח תִּוָּשְׁעוּן. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִיתְקְרֵי לָעֵי וְנָגֵיס. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, טוֹבָה דְּרִיסָה שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה. מִמְּלֹא חָפְנַיִם, מִמְּלֹא חָפְנֵיהֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, לָמָּה שֶׁבָּזוֹ הָיְתָה גְאֻלָּה וְנִגְאֲלוּ, וּבָזוֹ שֶׁל פִּיחַ הַכִּבְשָׁן לֹא נִגְאֲלוּ. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָיא בְּשֵׁבֶט גָּד וְשֵׁבֶט רְאוּבֵן שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ כַּמָּה בֵּית זֶרַע יֵשׁ בָּהּ, כַּמָּה בֵּית נֶטַע יֵשׁ בָּהּ, אָמְרוּ: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ מַה לָא אֲנַן גָּרְמִינַן לָן, לָא אָמְרִין אֲנַן (במדבר לב, ה): יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (ויקרא טז, יג): וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת, הַכִּסּוּי הַזֶּה אֵין אֲנַן יוֹדְעִין מַהוּ, עַד שֶׁבָּא דָּוִד וּפֵרְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה, ג): נָשָׂאת עֲוֹן עַמֶּךָ וגו'. וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר חָבִיב עָלַי מְלֹא קֻמְצוֹ שֶׁל עָנִי מִנְחַת נְדָבָה, מִמְּלֹא חָפְנַיִם שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל קְטֹרֶת הַסַּמִּים, לָמָּה, שֶׁזּוֹ בָּאָה כַּפָּרָה, וְזוֹ אֵינָה בָּאָה כַּפָּרָה, דִּכְתִיב (ויקרא ב, א): וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'.

ורבותינו דרשו וילך ראובן בימי קציר חיטים. זש"ה חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור (ממנו) [ממנה] שנאמר יותן [את] הארץ הזאת לעבדיך (במדבר לב ה):