מדרש תנחומא
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, יוֹצְרוֹ חֲלָקוֹ. וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר, הוּא בְּעַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. אֲפִלּוּ הָיָה אָדָם בְּמָקוֹם אַחֵר וּבְכוֹרוֹ בְּמִצְרַיִם, מֵת. כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד מִנַּיִן שֶׁמֵּתוּ בְּכוֹרֵיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם (תהלים עח, נא). מִבְּכֹר פַּרְעֹה, הוּא נִשְׁתַּיֵּר מִכָּל הַבְּכוֹרוֹת, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ. וּבְעַל צְפֹן נִשְׁאַר מִכָּל אֱלִילֵיהֶן, לְהַטְעוֹתָן בּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם (איוב יב, כג). עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי, הַשְּׁבוּיִים לָמָּה לָקוּ? לְפִי שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים בְּכָל גְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ מִצְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה (משלי יז, ה). וְלֹא תֹּאמַר שְׁבוּיִים בִּלְבַד, אֶלָּא אַף עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם, שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִין לָרֵחָיִם. עַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, יִרְאָתֵנוּ קָשָׁה, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בָהֶם פֻּרְעָנוּת.
תנחומא בובר
[ויביאו את המשכן]. זש"ה (הוד) [עוז] והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי לא כה). מעשה בר' אבהו כשהיה מסתלק מן העולם, הראה לו הקב"ה מתן שכרו שמתתוקן לו לעולם הבא, והעביר לפניו י"ג נהרים של בלסמון, והיה רואה אותן ותמיה, והיה אומר כל אלה לאבהו, והיה קורא לעצמו הפסוק לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי (ישעיה מט ד), [הוי ותשחק ליום אחרון]. זבדי בן לוי, ולוי בן פייטם, ור' יהודה בן לוי [קראו] כל אחד ואחד מהם פסוק בשעת סילוקן מן העולם, אחד קרא על זאת יתפלל כל חסיד וגו' (תהלים לב ו), והאחד קרא מה רב טובך (שם לא כ), והאחד קרא וישמחו כל חוסי בך (שם ה יב), הוי בשעת סילוקן מן העולם הקב"ה מראה להם מתן שכרן, אמר בן עזאי יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (שם קטז טו), אימתי הקב"ה מראה לצדיקים היקר שהוא תוקן להם סמוך למיתתן, הוי ותשחק ליום אחרון וגו'.
מכילתא דרבי ישמעאל
והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני זכה כנען שנקרא הארץ על שמו. וכי מה עשה כנען, אלא כיון ששמע כנען שישראל נכנסין לארץ, עמד ופנה מפניהם. אמר לו הקב"ה, אתה פנית מפני בני, אני אקרא הארץ על שמך ואתן לך ארץ יפה כארצך, ואי זו – זו אפריקא. וכן הוא אומר, וכנען ילד את צידן בכורו ואת חת (בראשית ד). וכתיב ויענו בני חת וגו' שמענו אדני וגו' (שם כג) אמר להם הקב"ה אתם כבדתם את ידידי, אף אני אקרא הארץ על שמכם ואתן לכם ארץ יפה כארצכם.