מדרש על בראשית 11:10: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כָּל מִי שֶׁהַמָּקוֹם מִתְעַסֵּק בּוֹ לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ אֻמָּה אוֹ שַׁלְשֶׁלֶת יוּחֲסִין הָיָה הַמָּקוֹם מִתְעַסֵּק בּוֹ כָּעִנְיָן הַזֶּה לִכְתֹּב בּוֹ תּוֹלְדוֹת, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תּוֹלְדוֹת בַּכְּתוּבִים, הָרִאשׁוֹן (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, (בראשית ו, ט): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, (בראשית י, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ, (בראשית יא, י): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם, (בראשית יא, כז): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח (בראשית כה, יב) (בראשית כה, יט) (בראשית לו, א) (בראשית לז, ב): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, יִצְחָק, עֵשָׂו, יַעֲקֹב, אֵלּוּ עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת נִתְעַסֵּק בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת עוֹלָם וּלְהַעֲמִיד אֻמּוֹת, וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם כָּתַב הַמָּקוֹם תּוֹלְדוֹתָם, אֶחָד לְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּלְכוּת, וְאֶחָד לְשַׁלְשֶׁלֶת הַכְּהֻנָּה, (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, לְהַעֲמִיד שַׁלְשֶׁלֶת הַמַּלְכוּת הֵימֶנּוּ, (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה, בִּשְׁבִיל שַׁלְשֶׁלֶת הַכְּהֻנָּה.

שם חיה עד שנולד ארפכשד מאה שנה. שנתים אחר המבול. היא שנת אלף תרנ״ח ליצירה וכל ימיו של שם שש מאות שנה. ארפכשד חיה עד שנולד שלח שלשים וחמש שנה. היא שנת אלף תרצ״ג ליצירה וכל ימיו שמונה ושלשים וארבע מאות שנה. שלח חיה שלשים שנה עד שנולד עבר. היא שנת אלף תשכ״ג ליצירה וכל ימיו שלש ושלשים וארבע מאות שנה. עבר חיה עד שנולד פלג ארבע ושלשים שנה. היא שנת אלף תשנ״ז ליצירה. ותפש בית המדרש וישיבה והוא אבי כל בני עבר וכל ימיו ארבע וששים וארבע מאות שנה. פלג חיה עד שנולד רעו שלשים שנה. היא שנת אלף תשפ״ז ליצירה ושני חייו מאתים ושלשים ותשע שנה. רעו חיה עד שנולד שרוג שלשים ושתים שנה. היא שנת אלף תתי״ט ליצירה ושני חייו תשע ושלשים ומאתים שנה. שרוג חיה עד שנולד נחור שלשים שנה. היא שנת אלף תתמ״ט ליצירה ושני חייו שלשים שנה ומאתים שנה. נחור חיה עד שנולד תרח תשע ועשרים שנה. היא שנת אלף תתע״ח ליצירה ושני חייו שמונה וארבעים ומאה שנה. תרח חיה עד שנולד אברהם אבינו ע׳ שנה. היא שנת אלף תתקמ״ח ליצירה ושני חייו מאתים וחמש שנים. היא שנת ב׳ אלפים פ״ג ליצירה. הרי עשרה דורות.

אלה תולדות שם. למה מינה הכתוב שם שם שני פעמים, משל לאדם שאבד אבידה ומבקשה באשפה והביא עכברים שהם צוברים באשפה עד שמצאו האבידה, וכיון שמצאו האבידה מיד נפרשו, כך התחיל למנות תולדות שם עד שבא לאברהם שהוא מציאתו של הקב"ה, כמו שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמי' ט ח). וכן בפרץ אלה תולדות פרץ (רות ד יח), עד שמצא דוד, כמו שנאמר מצאתי דוד עבדי (תהלים פט כא), שני מציאות מצא הקב"ה בעולמו, אברהם ודוד, והכתוב אומר ונח מצא חן (בראשית ו ח), לא שני נח דהוא מצא להקב"ה והקב"ה לא מצא: