מדרש על בראשית 11:26: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

שם חיה עד שנולד ארפכשד מאה שנה. שנתים אחר המבול. היא שנת אלף תרנ״ח ליצירה וכל ימיו של שם שש מאות שנה. ארפכשד חיה עד שנולד שלח שלשים וחמש שנה. היא שנת אלף תרצ״ג ליצירה וכל ימיו שמונה ושלשים וארבע מאות שנה. שלח חיה שלשים שנה עד שנולד עבר. היא שנת אלף תשכ״ג ליצירה וכל ימיו שלש ושלשים וארבע מאות שנה. עבר חיה עד שנולד פלג ארבע ושלשים שנה. היא שנת אלף תשנ״ז ליצירה. ותפש בית המדרש וישיבה והוא אבי כל בני עבר וכל ימיו ארבע וששים וארבע מאות שנה. פלג חיה עד שנולד רעו שלשים שנה. היא שנת אלף תשפ״ז ליצירה ושני חייו מאתים ושלשים ותשע שנה. רעו חיה עד שנולד שרוג שלשים ושתים שנה. היא שנת אלף תתי״ט ליצירה ושני חייו תשע ושלשים ומאתים שנה. שרוג חיה עד שנולד נחור שלשים שנה. היא שנת אלף תתמ״ט ליצירה ושני חייו שלשים שנה ומאתים שנה. נחור חיה עד שנולד תרח תשע ועשרים שנה. היא שנת אלף תתע״ח ליצירה ושני חייו שמונה וארבעים ומאה שנה. תרח חיה עד שנולד אברהם אבינו ע׳ שנה. היא שנת אלף תתקמ״ח ליצירה ושני חייו מאתים וחמש שנים. היא שנת ב׳ אלפים פ״ג ליצירה. הרי עשרה דורות.

ויהי בלילה ההוא עת הולדת את אברם, ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וכל חרטומיו ויאכלו וישתו בבית תרח וישמחו עמו בלילה ההוא. ויהי בצאת כל החכמים החרטומים מבית תרח וישאו את עיניהם השמימה בלילה ההוא אל הכוכבים, ויראו והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח שמש וירץ בשמים ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים. וימתנו כל חכמי המלך וכל החרטומים מהמראה ההוא, ויבינו החכמים את הדבר ההוא וידעו אודותיו. ויאמרו איש אל רעהו, אין זה כי אם הילד אשר נולד בלילה הזה לתרח. אשר חגג ויפרה וירבה מאוד ויירש את כל הארץ הוא ובניו עד עולם, ויהרוג הוא וזרעו מלכים גדולים ויירשו את ארצם. וילכו ויבואו כל החכמים וכל החרטומים בלילה ההוא, איש לביתו. ויהי בבוקר וישכימו כולם יחד כל החכמים וכל החרטומים, ויודעו כולם בבית מועדם. וידברו ויאמרו איש אל רעהו, הנה המראה אשר ראינו אמש נעלם מהמלך לא נודע אליו. והיה אם יודע הדבר למלך באחרית הימים ואמר אלינו למה העלמתם את הדבר ממני, וימיתנו כולנו. ועתה לכו ונגידה למלך את המראה אשר ראינו ואת פתרון הדברים, ונקינו אנחנו. ויעשו כן וילכו כולם ויבואו אל המלך וישתחו לו ארצה ויאמרו, יחי המלך יחי המלך. אנחנו שמענו אשר נולד בן לתרח בן נחור שר צבאך, ונבוא אמש בלילה אל ביתו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו בלילה. ויהי כאשר יצאו עבדיך מבית תרח ללכת לביתינו ללון איש בבית מלונו, ונישא את עינינו השמימה ונראה והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח השמש. וירץ הכוכב ההוא במרוצה גדולה, ויבלע ארבעה כוכבים גדולים מארבע רוחות השמים. ויתמהו עבדיך על המראה ההוא אשר ראינו ויתבהלו מאוד, ונשפוט את המראה ונדע בחוכמתנו את פתרון המראה ההוא על נכונה. כי על הילד היולד לתרח היה הדבר ההוא, אשר יגדל וירבה מאוד ועצם וימית את כל מלכי הארץ ויירש את כל ארצם הוא ובניו וזרעו עד עולם. ועתה אדוננו המלך הנה הודענוך את אשר ראינו על הילד הזה, על נכונה. אם על המלך טוב לתת לאביו מחיר בילד ההוא, ונהרגהו. טרם אשר יגדל וירבה בארץ ותרבה רעתו עלינו בארץ ואבדנו כולנו, אנחנו ובנינו וזרענו ברעתו.

וישמע המלך את דבריהם וייטב בעיניו, וישלח ויקרא אל תרח ויבוא תרח לפני המלך. ויאמר המלך אל תרח, הגד הוגד לי אשר נולד לך בן אמש וכזאת וכזאת נראה בשמים במולדו. ועתה תנה לי את הילד ההוא ונהרגהו טרם תצמח עלינו רעתו, ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב. ויען תרח את המלך ויאמר אליו שמעתי אדוני המלך את דבריך, כל אשר יחפוץ אדוני המלך יעשה עבדו. אולם אדוני המלך אגיד לך את אשר קרה לי אמש עד אשר אראה את עצת המלך אל עבדו, ואחר אשיב את המלך על דבריו. ויאמר המלך דבר. ויאמר תרח אל המלך כי אעיון בן מורד בא אלי אמש אל ביתי בלילה לאמור, תנה לי את הסוס הגדול הטוב אשר נתן לך המלך ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלוא ביתך תבן ומספוא. ואומר אליו עד אשר אראה את אדוני המלך על דבריך, והיה הדבר אשר ידבר אלי המלך אותו אעשה. ועתה אדוני המלך הנה גיליתי את אוזנך על הדבר הזה, והיה העצה אשר יתן אדוני המלך את עבדו אותה אעשה. וישמע המלך את דברי תרח, ויחר אפו ויחשבהו לכסיל. ויען המלך את תרח ויאמר אליו, הכסיל ובער אתה או חסר תבונה כי תעשה את הדבר הזה. כי תיתן את סוסך הטוב בכסף או בזהב ואף אם בתבן ומספוא. החסר כסף וזהב אתה עד אשר אין לך תבן ומספוא למאכל סוסיך, כי תעשה את הדבר הזה. ומה לך בכסף או בזהב ואף בתבן ומספוא כי תיתן את סוסך הטוב אשר נתתי לך, אשר אין סוס כמוהו בכל הארץ. ויכל המלך לדבר, ויען תרח את המלך לאמור כדבר הזה דיבר אדוני המלך אל עבדו. בי אדוני המלך מה הדבר הזה אשר דיברת אליי לאמור תנה בנך ונמיתהו ואתן לך מחירו כסף וזהב, מה אעשה בכסף או בזהב אחרי מות בני כי מי יירשני אחרי. והיה במותי ושב הכסף והזהב ההוא אל אדוני המלך אשר נתנו. ויהי כשמוע המלך את דברי תרח ואת המשל אשר הביא על המלך, ויחר למלך מאוד ויקצוף על הדבר הזה וחמתו בערה בו.