תנחומא בובר
כתיב יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו (איוב כ כג). פורענות הבאה על סדומים היתה למלא כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות מן החמס ומן הגזל, לפיכך כשבאה עליהן הפורענות מילא כריסן, שנא' ישלח (בם) [בו] חרון אפו (שם שם) אמר ר' מאיר על הפיכת סדום הכתב מדבר, וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו (שם), וה' המטיר על סדום, מהו בלחומו, על המלחמות שהיו נלחמים עם הקב"ה שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (בראשית יג יג), רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות, לה' בע"ז, מאד בשפיכות דמים. אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' יוחנן [בר נחמן] בשעה שבאו אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים על ידי ששבו את לוט, יצא אברהם עליהן למלחמה והרג את המלכים וברחו, כמה שכתוב ועמק השדים בארת בארת חמר [וינוסו מלך סדום] (בראשית יד י), התחיל אברהם מהרהר באו המלכים להלחם עם הסדומים, והמלכים נפלו ואלו ברחו, שנאמר והשארים הרד מגוה וגו', כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ כד כה כו), כל החשך טמון בסדון, שהיא מימינה של ארץ ישראל, שנאמר ואחותך הקטנה ממך [היושב מימינך סדום ובנותיה] (יחזקאל טז מו), מהו ירע שריד באהלו (איוב שם כו), שאפילו שריד אחד שנשתייר (מהם) [משם] רעת הרעה באהלו, ואיזהו זה עידית אשתו של לוט, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח (בראשית יט כו).
מדרש אגדה
ועמק השדים בארות בארות חמר. שעשו שם הד' מלכים בארות ומלאם עפר וחמר, כדי שאם יבאו חמשת המלכים לעשות עמבם מלחמה שיפלו שמה, וכן נפלו שמה מלך סדום ומלך עמורה, ובא מלאך והוציא מלך סדום, והנשארים הרה נסו, על מלך אדמה ועל מלך צבוים ומלך בלע שלא נפלו שמה:
מדרש לקח טוב על איכה
כלו בדמעות עיני. אמר ר' אליעזר שיעור ניתן לעין להוריד דמעה אם הורידה יותר מדאי מיד נמסית וכן הוא או' (קהלת יב ב) ושבו העבים אחר הגשם זה מאור עיניו של אדם שהוא שב וכלה מפני הדמעות. חמרמרו מעי. נעשו מעי גושים מלשון (בראשית יד י) בארת בארת חמר. נשפך לארץ כבדי. כאדם שמצטער יותר מדאי וכבידו לוקה בגופו עד שהוא מחתך ויוצא ממנו. בעטף עולל ויונק ברחובות קריה. עיטוף זה איני יודע מהו כשהוא אומ' (איכה ב יב) בהתעטפם כחלל ידענו שגם זה כן שהיו מפרפרים ונגועים בתוך אבק דרכים.