מדרש על בראשית 15:12: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

‎מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. זוֹ תוֹרָה, שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בָּהּ. בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי מַצִּיל אֶתְכֶם מִן גֵּיהִנָּם. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי לְאַבְרָהָם הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת וְגֵיהִנָּם וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. תּוֹרָה, לַפִּיד אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). וּכְתִיב: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם (שמות כ, טו). קָרְבָּנוֹת, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת (בראשית טו, ט). גֵּיהִנָּם, תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ (בראשית טו, יח). מַלְכֻיּוֹת, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה (בראשית טו, יב).

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.

"וכל העם רואין". קולי קולות ולפידי לפידים. וכמה קולות היו, וכמה לפידים היו? – אלא שהיו משמיעים את האדם לפי כחו, שנאמר (שם) "קול ה' בכח". דבר אחר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדיבור ומפרשים אותו, שנאמר (דברים לב י) "יסובבנהו יבוננהו", שכיון שהיו שומעין הדיבור – מפרשים אותו. ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, לא היה בהם סומין, שנאמר "וכל העם רואין". ומגיד שלא היה בהם אלמים (שמות יט ח) "ויענו כל העם יחדו". ומלמד שלא היה בהן חרשין שנאמר (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". ומנין שלא היה בהם חגרים? – שנאמר (שמות יט יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". ומלמד שלא היה בהם טפשים, שנאמר (דברים ד לה) "אתה הראת לדעת". רבי נתן אומר: מנין אתה אומר, שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף? שנאמר (בראשית טו יז) "ויהי השמש לבא ועלטה היה והנה תנור" – זה גיהנם, שנאמר (ישעיה לא ט) "ותנור לו בירושלם". (בראשית טו יז) "ולפיד אש" – זה מתן תורה, שנאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים". (בראשית טו יז) "בין הגזרים האלה" – זה קריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קלו יג) "לגוזר ים סוף לגזרים". הראהו בית המקדש וסדר קרבנות, שנאמר (בראשית טו ט) "קחה לי עגלה משולשת" וגו'. הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנא' (בראשית טו יב) "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו". "אימה" – זו מלכות בבל, "חשכה" – זו מלכות מדי, "גדולה" – זו מלכות יון, "נופלת" – זו מלכות רביעית, רומי חייבתא. ויש מחליפין בדבר: "נופלת" – זו מלכות בבל, דכתיב (ישעיה כא ט) "נפלה בבל", "גדולה" – זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ג א) "גדל המלך אחשורוש". "חשכה" – זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית, "אימה" – זו מלכות רביעית, שנאמר (דניאל ז ז) "דחילא ואימתני ותקיפא יתירא":