מדרש שכל טוב
ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם. לא שפסל את הראשונים בני קטורה, אלא לייחסם אחר מות אברהם, מפני כבודו של אברהם, להודיע שקיים הקב"ה מה שאמר לאברהם, ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו' (בראשית יז כ), מכיון שבירך את יצחק הפריד הפסולת ממנו, לומר שאינן בכלל אחד, לכך חזר הכתוב לומר:
מדרש תנחומא
כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר. אֲבָל לְהַלָּן כְּתִיב: שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד (בראשית יז, כ). וְאֵלּוּ שְׁבָטִים עַל סִדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בַּלָּיְלָה. וְכֵן הַמַּזָּלוֹת וְהֶחֳדָשִׁים, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַבְנֵי הָאֵפוֹד. לְפִיכָךְ כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר.
תנחומא בובר
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אלו השבטים, אבל לבלן בישמעאל שנים עשר נשיאים יוליד (בראשית יז כ), אבל השבטים על סדרו של עולם הוא מהלך, היום י"ב שעות, הלילה י"ב שעות, השנה י"ב חדשים, המזלות י"ב, לפיכך כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אמר ר' יוחנן, וכי שנים עשר שבטים היו, והלא אפרים ומנשה הרי י"ד, אלא כשלוי נמנה עמן אין אפרים ומנשה נמנה עמהן, וכשאין לוי נמנה עמהן אפרים ומנשה נמנין עמהן שבט אחד, מנין שנאמר לבני יוסף לאפרים אלישמע בן עמיהוד (במדבר א י), הוי כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לא פחות ולא יותר. אפילו רבקה ראתה אותם [שנים עשר] שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך (בראשית כה כג), הרי ב', ושני לאומים הרי ד', ולאום מלאום יאמץ הרי ו', ורב יעבוד צעיר הרי ח', והנה תאומים בבטנה הרי י', ויתרוצצו הבנים בקרבה הרי י"ב.