מדרש תנחומא
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה (בראשית ז, כג). מֵאָדָם שֶׁהוּא הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה, וְאַחַר כָּךְ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן, וְאַחַר כָּךְ וְעַד גָּדוֹל (בראשית יט, יא). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם, וְאַחַר כָּךְ וְעַד בְּהֵמָה (שמות יב, יב). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הַכֵּה תַכֶּה אֶת ישְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב, וְאַחַר כָּךְ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ (דברים יג, טו). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְצָבְתָה בִטְנָהּ, וְאַחַר כָּךְ וְנָפְלָה יְרֵכָה (במדבר ה, כז). הַבֶּטֶן שֶׁהִתְחִיל, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה, הַמַּתְחִיל בַּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מדרש שכל טוב
ורבותינו דרשו כחצות הלילה. רובם של אומות לוקים בלילה, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו (איוב כ כו), במבול כתיב והפך לילה וידכאו (שם לד כה), בחמשת המלכים כתיב ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), בסדום כתיב טרם ישכבו וגו' (שם יט ד), וכתיב הכו בסנורים (בראשית יט יא). בלבן כתיב ויבא אלהים אל לבן [הארמי] בחלום הלילה (שם לא כד), באבימלך ובפרעה נמי כתיב בחלום הלילה (שם כ ג), בסיסרא כתיב הכוכבים במסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ). בסנחריב כתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (מ"ב יט לה). בבלשצר כתיב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא (דניאל ה ל). בהמן בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו א), כדדרשי רבנן התם:
במדבר רבה
וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה (במדבר ה, כא), אָמַר רַבִּי זֵירָא בְּשֵׁם רַב שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּסּוֹטָה לָמָּה, אַחַת קֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִלָּה וְאַחַת לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִלָּה, לְפִי שֶׁאֵין מֻקְּדָם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה וְאַחַת שְׁבוּעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ אָלָה, כֵּיצַד הִיא שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה, בְּאוֹמֵר לָהּ מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹא נִטְמֵאת, וְאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בָךְ. (במדבר ה, כא): וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, פְּרַט לְחֵרֶשֶׁת. (במדבר ה, כא): יִתֵּן ה' אוֹתָךְ, אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁעוֹשִׂים מִדַּת רַחֲמִים אַכְזָרִיּוּת, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּיו"ד ה"א מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, וְכָאן מִדַּת אַכְזָרִיּוּת, (במדבר ה, כא): לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה. יָכוֹל עַצְמָהּ שֶׁל אִשָּׁה לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה, אָמַר (במדבר ה, כא): בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעוֹת בָּךְ וְלוֹטוֹת זוֹ אֶת זוֹ וְאוֹמְרוֹת אִם עָשִׂיתָ חֵפֶץ זֶה יְהֵא סוֹפֵךְ כְּסוֹפָהּ שֶׁל פְּלוֹנִית. (במדבר ה, כא): בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה, תָּנֵי (ספרי נשא יח): הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּסּוֹטָה בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה, מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִלָּה בָּעֲבֵרָה מִשָּׁם הִתְחִלָּה הַפֻּרְעָנוּת, יָרֵךְ הִתְחִלָּה בָּעֲבֵרָה וְאַחַר כָּךְ בֶּטֶן, לְפִיכָךְ תִּתְקַלֵּל הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, וּשְׁאָר הַגּוּף לֹא פָּלַט שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כז): וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל, אָדָם הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, לָקוּ תְּחִלָּה, וּשְׁאָר לֹא פָּלְטוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם וגו'. קְטַנֵּי סְדוֹם הִתְחִילוּ בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה (בראשית יט, ד): וְאַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ וגו', אַף הֵם לָקוּ תְּחִלָּה וּשְׁאָר לֹא פָּלְטוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, יא): וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים. פַּרְעֹה הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, כב): וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ (שמות א, ט י): וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, הָבָה, הוּא לָקָה תְּחִלָּה וְהַשְּׁאָר לֹא פָּלְטוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, כט): וּבְכָה וּבְעַמְּךָ. מְרַגְּלִים הֵם הִתְחִלּוּ בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, לב): וַיֹּצִיאוּ דִבַּת הָאָרֶץ, אַף הֵם לָקוּ תְּחִלָּה וּשְׁאָר לֹא פָּלְטוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, לז): וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ, וְאוֹמֵר (במדבר יג, לה): אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה. שְׁכֵנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם הִתְחִילוּ בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יב, יד): כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי, אַף הֵם לָקוּ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יב, יד): [לכן] כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם. נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הֵם הִתְחִילוּ בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, טו): כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלָיִם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ, אַף הֵם לָקוּ תְּחִלָּה וּשְׁאָר לֹא פָּלְטוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כט, כב): וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה.