תנא דבי אליהו רבה
ד"א הלא פרוס לרעב לחמך אין רעב אלא הרעב מן ד"ת ואין לחם אלא ד"ת שנאמר (עמוס ח) הנה ימים באים נאם אדני אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' וגו'. מכאן אמרו אם יש אדם שהוא מבין בדברי תורה יפרנס מתורתו גם כן לאחרים כדי שתרבה חכמתו לו ומוסיפין לו עליה וכל העושה כן אינו נמנע מן הטובה העתידה לבא על ישראל לימות בן דוד ועליו הכתוב אומר (תהלים נ) ושם דרך אראנו בישע אלקים. דרך זה תורה שנאמר (דברים ה) בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם וגו'. ואין ישע אלא בימות בן דוד שנאמר (ישעיה נא) קרוב צדקי יצא ישעי וגו'. אבל אם יש באדם ד"ת ואינו מפרנס מתורתו לאחרים גורם רעה לעצמו שבסוף חכמת תורתו מתמעטת בידו ואצ"ל שאין מוסיפין לו עליו ועליו הכתוב אומר (משלי יא) מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר. אם כן ועניים מרודים תביא בית כיצד אלא אם יש באדם דברי תורה ויסורין באין עליו לבו מתיישב עליו אבל אם אין באדם ד"ת ויסורין באין עליו לבו מתמרמר עליו אלא כיצד יעשה יצדיק עליו את הדין. הא כיצד אלא אם הוא רעב וצמא וערום ואין לו מזונות רק שהוא חי וקיים על פני האדמה בלחם צר ובמים לחץ בעירום ובחוסר כל יאמר כך וכך כתוב בתורה (דברים כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך. על כן יתברך וישתבח המלך הגדול והקדוש שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים ברוך הוא וברוך שמו לעלם ולעלמי עדי עד שנתן לי חיים בעולם ולא השמיד אותי מעל פני האדמה. וכן דוד היה אומר אלמלא דברי תורתך מרצין אותי בשעה שיסורין באין עלי כבר עקרתי את עצמי מן העולם שנאמר (תהלים קיט) לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי: ברוך המקום ברוך הוא שבחר בדברי חכמים ובתלמידיהם ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו. כשם שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שפנוי להם וקורין ושונין לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקין דברי תורה על פיהם. כמו כן הקדוש ברוך הוא יושב כנגדם ומגלה להם סודות התורה בפיהם ובלבבם ועליהם מתקיים מה שנאמ' (דברים ל) כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. אשרי אדם שיש בו ד"ת והוא יושב וקורא ושונה במקום צנוע וסתר אצל מי מלינין אותו הוי אומר אצל הקב"ה שנאמר (תהלים צא) יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. כשם שהם משימין עצמן יחידים בעוה"ז ואין עמהם זר כמו כן הם בעוה"ב הם יושבין אצל הקב"ה לבדו ואין זר עמהם עליהם הכתוב אומר (תהלים סח) אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה ואין אסירים אלא ת"ח שאוסרין את עצמן למקום בבית המדרש למקרא ולמשנה ולתלמוד ולמדרש ולהלכות ואגדות. ואומר (ישעיה מט) לאמר לאסורים צאו לאשר בחושך הגלו לאמר לאסורים צאו אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצות ומחזיקין את ידי ת"ח ומרחיקין א"ע מהעבירה ומגזל ומכל דבר מכוער לאשר בחשך הגלו אלו ת"ח שהם דרין במקום שאין ראוי להם: ד"א אלקים מושיב יחידים ביתה וגו' לא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים אלא בשביל שרה רבקה רחל ולאה בשכר שתפסה שרה את הגר והעלתה אותה למטתו של אברהם ובשכר שאמרו לה לרבקה (בראשית כד) התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ונתנה בטחונה על הקב"ה ובשכר שתפסה רחל את בלהה והעלתה למטתו של יעקב ובשכר שתפסה לאה את זלפה והעלתה למטתו של יעקב לכך נאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. אם כן כי תראה ערום וכסיתו כיצד אלא אם ראית אדם שאין בו דברי תורה הכניסהו לביתך ולמדהו קריאת שמע ותפלה ולמדהו פסוק אחד בכל יום או הלכה אחת וזרזהו במצות לפי שאין לך ערום בישראל אלא מי שאין בו תורה ומצות והוא דומה למי שהוא ערום. וכן אתה מוצא בכנסת ישראל שבמצרים שנאמר (יחזקאל טז) ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו' אל תקרי בעדי עדיים אלא בתיקוני תיקונים משום שנתרוקנית מן המצות ואין בך אלא שתי מצות אחת דם פסח ואחת דם מילה שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי מה כתיב אחריו ואת ערום ועריה. מאי ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים אלא בשעה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית כב) קח נא את בנך את יחידך וגו' מיד שמע אברהם לדברי הקב"ה ועשה ככל אשר צוה אותו לכך נאמר והנה עתך עת דודים. ד"א בשעה שאמר יצחק לאברהם אביו אוסרני יפה ותנני ע"ג מערכה שמא אבעוט בך ונמצאתי שאחייב שתי מיתות לפני הקב"ה והוא היה בחור עומד בכחו בן שלשים ושבע שנים לכך נאמר והנה עתך עת דודים. ד"א בשעה שהקב"ה מצא את כל שנים עשר שבטים שעשו כולם את רצון יעקב אביהם שנאמר (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל אל תקרי ישראל אלא שראה אל שכל מעשיהם מכוונים לפניו לכך נאמר והנה עתך עת דודים. ואפרוש כנפי עליך זו התורה ואכסה ערותך זו מלכות שמים ואשבע לך זו ישיבת ארבעים שנה במדבר ואבא בברית אתך נאם ה' אלקים ותהיו לי זו ישיבה שניה במשכן שילה. מאי ומבשרך לא תתעלם אלא כך אמר לו הקב"ה לזה האדם בני כל הימים שנתתיך על פני האדמה עשה מעשים טובים ות"ת והרחק עצמך מן העבירה ומן דבר מכוער לכך נאמר ומבשרך לא תתעלם: ד"א ומבשרך לא תתעלם מי שיש לו ת"ח בשכונתו ויודע בו שהוא קורא לש"ש והוא שונה לש"ש והוא זן ומפרנסו ומכלכלו נמצא שהוא מקיים ומחייה לאותו ת"ח ואת אשתו ובניו ואת כל אשר לו ואת כל הקרובים עמו במשפחה לכך נאמר ומבשרך לא תתעלם. ד"א ומבשרך לא תתעלם אם נשא אדם אשה ומצא בה דבר וגרשה ולבסוף נעשית עניה יהא מפרנס אותה לפי יכלתו מה שיוכל לכך נאמר ומבשרך וגו'. לעולם יסתכל אדם בעצמו ויהא יודע שלאחר שעה מיתה לכן ישא עיניו לשמים ויאמר בלבו מי ברא את אלה חמה ולבנה כוכבים ומזלות וארבע רוחות העולם וכל מעשה בראשית כולם שכולם משכימין ומעריבין לעשות רצון בוראם. כך תשכים ותשחיר בד"ת ולעשות רצונו של הקב"ה בכל יום תמיד ותהא דומה לחמה ולבנה המאירין לרבים שנאמר (ישעיה נח) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח. זהו שכר קלה שלך אבל שכר החמורה שלך זהו מה שנאמר אחריו (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני וגו'. וכשם שעשית לי רצוני בתורתי בכל יום תמיד כך אני אתן לך פתחון פה בתורה ברורה שאין אדם יכול לסתור אחריהן ואם ראית את עצמך בתורה ברורה שאין אדם יכול לסתור אחריהן מיד יהיו עצמותיך מזורזין במצוה שנאמר (ישעיה נח) ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ ואז תהיה דומה למעין שהוא מושך מן הגינה משקה תאנים וענבים ורמונים וכל מיני מגדים כולן שנאמר (ישעיה נח) והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. וכשם שכבדת וענגת את אביך ואת אמך לעת זקנתך כך תהא מתענג על ה.
בראשית רבה
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ (בראשית כד, נה), וּבְתוּאֵל הֵיכָן הוּא, בִּקֵּשׁ לְעַכֵּב וְנִגַּף בַּלַּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ה): צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, צִדְקַת תָּמִים זֶה יִצְחָק, תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר. (משלי יד, לב): וּבְּרָעָתוֹ יִדָחֶה רָשָׁע, זֶה בְּתוּאֵל שֶׁנִּגַּף בַּלַּיְלָה. תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ. אוֹ עָשוֹר, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁנּוֹתְנִין לִבְתוּלָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. (בראשית כד, נז): וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ, מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִֹּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה אֶלָּא עַל פִּיהָ. (בראשית כד, נח): וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מְרַמְזִים בָּהּ הֲתֵלְכִי הֲתֵלְכִי (בראשית כד, נח): וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ, הוֹלֶכֶת אֲנִי עַל כָּרְחֲכֶם שֶׁלֹא בְטוֹבַתְכֶם.