מדרש על בראשית 26:30

ויהי בימים ההם אחרי מות אברהם, ויביא ה׳ על הארץ בשנה ההיא רעב גדול וכבד. ויהי בהיות הרעב בארץ כנען ויקם יצחק לרדת מצרימה מפני הרעב, כאשר עשה אברהם אביו. וירא ה׳ אל יצחק בלילה ההוא ויאמר אליו אל תרד מצרימה, קום לך גררה אל אבימלך מלך פלשתים ושב שם עד תם הרעב. ויקם יצחק וילך גררה כאשר ציוה אותו ה׳, וישב שם יצחק שנה תמימה. ויהי כבוא יצחק גררה, ויראו אנשי הארץ את רבקה אישתו כי טובת מראה היא. וישאלו כל אנשי גרר את יצחק לאישתו, ויאמר אחותי היא כי ירא לאמור אישתו פן יהרגוני עליה אנשי הארץ. וילכו שרי אבימלך ויהללו את האישה אל אבימלך, ולא ענה אותם אבימלך דבר ולא שת לבו אל דבריהם. אך שמע כי הגידו לו כי אמר האיש אחותי היא, וידע המלך את הדבר הזה בלבו. ויהי מקץ שלושה חודשים לשבת יצחק בארץ, וישקף אבימלך בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אישתו. כי ישב יצחק בבית המלך החיצונה, ותהי בית יצחק נגד בית המלך. ויאמר המלך אל יצחק, מה הדבר הזה אשר עשית לנו באמרך על אישתך אחותי היא. כמעט שכב אחד העם מגדוליהם את אישתך, והבאת עלינו אשם. ויאמר יצחק אל אבימלך כי יראתי פן אמות על אישתי, על כן אמרתי אחותי היא. בעת ההיא ציוה אבימלך לכל שריו וגדוליו, ויקחו את יצחק ואת רבקה אישתו ויביאום לפני המלך. ויצו המלך וילבישו את שניהם לבוש מלכות, וירכיבום ברחוב העיר. ויקראו לפניהם בכל הארץ לאמור זה האיש וזאת אישתו, כל הנוגע באיש הזה ובאישתו מות יומת. וישב יצחק ואישתו בית המלך, ויהי ה׳ את יצחק וילך הלוך וגדל לא חסר דבר. ויתן ה׳ את יצחק לחן בעיני אבימלך ובעיני כל עבדיו, ויעש אבימלך עם יצחק טובה. כי זכר אבימלך את השבועה ואת הברית, אשר היה בין אביו ובין אברהם. ויאמר אבימלך אל יצחק המה כל הארץ לפניך, כטוב בעיניך שב עד אשר תשוב אל ארצך. ויתן אבימלך ביד יצחק שדות וכרמים ומיטב ארץ גרר לזרוע ולקצור ולאכול את פרי האדמה, עד אשר יכלו ימי הרעב.