מדרש אגדה
ותהיין מורת רוח וגו'. ממעשים טובים שלא היו עושים, ולא היה מספיק שאינם עושים טובה, אבל היו עושים רעה, שהיו מקטירות לע"ז ומסלקות השכינה מביתו של יצחק. ומזה הצד יש אומרים שנעשה סומא יצחק, א"כ למה לא נעשית רבקה סומא, אלא רבקה היתה מלומדת שמקטירים בבית אביה לע"ז ע"כ לא נסתמית, אבל יצחק שהיה עולה תמימה נסתמה:
פרקי דרבי אליעזר
ושם עמד שמואל לפני הב"ה, מתפלל ואומר, רבון כל העולמים אל תשכח חטאת עשו שעשה לאביו שלקח נשים נכריות מזבחות ומקטרות לע"ז למרר שני חיי אבותיו שנ' ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה זכור חטאתו על בניו ועל בני בניו עד סוף כל הדורות שנ' יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח ושמע שאול את קול אגג לוחש בפיו ואומ' אפשר סר ממני מר המות שנ' אכן סר מר המות אמ' לו שמואל כשם ששכלה חרב עמלק זקניך את בחורי ישראל מאחורי הענן וישבו נשיהם שכולות ואלמנות וכתפלת אסתר ונערותיה נהרגו כל בני עמלק וישבו נשיהם שכולות ואלמנות שנ' ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך וכו'.
בראשית רבה
וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ (בראשית כו, לה), לָמָּה לְיִצְחָק תְּחִלָּה, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה רִבְקָה בַּת כְּמָרִים לֹא הָיְתָה מַקְפֶּדֶת עַל טִנֹּפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בֶּן קְדוֹשִׁים הָיָה מַקְפִּיד עַל טִנֹּפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְפִיכָךְ לְיִצְחָק תְּחִלָּה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לְיִצְחָק תְּחִלָּה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, לְפִיכָךְ לְיִצְחָק תְּחִלָּה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לְיִצְחָק תְּחִלָּה, אֶלָּא דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וְדַרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לִהְיוֹת יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וְלָמֵד בִּינָה מִבְּנֵי אָדָם, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַבַּיִת, לְפִיכָךְ לְיִצְחָק תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי גָּרַם לְהוֹרוֹ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.