תנחומא בובר
ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. לא מפני שהיא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים (בראשית כז מד) וישב שם שבע שנים. ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וגו', ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו' (שם כט כא כב) כל הלילה היתה עשה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה בת הרמאי למה רמית אותי, אמרה לו ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך האתה זה בני עשו, ואמרת לו אנכי עשו בכורך, ואתה אומר למה רימיתני, ואביך לא אמר בא אחיך במרמה, ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא בבנים, ובעלה נכסף לה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ודוד מקלס עושה משפט לעשוקים (תהלים קמו ז).
מדרש שכל טוב
שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים. כלומר כשני ימים, ודומה לדבר וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידיך (יחזקאל לז יז), אלא שנכתב גזירה שוה, כדדרשינן, שהן ז' שנים, אך דרך הפשט מודיע מה שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים (בראשית כז מד), הן שנה אחת, וכן כאן כתיב ויהיו בעיניו ז' שנים הללו כשנה אחת, שאמרה לו אמו, כל כך באהבתו אותה שחיבתה קשורה בנפשו:
בראשית רבה
וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל (בראשית כט, יח), בְּגִין דַּאֲנָא יָדַע דְּאַנְשֵׁי מְקוֹמָךְ רַמָּאִין, לְפִיכָךְ אֲנִי מְבָרֵר עִסְקִי עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ בְּרָחֵל בִּתְּךָ, בְּרָחֵל וְלֹא בְּלֵאָה. בִּתְּךָ, שֶׁלֹא תָבִיא אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק וּשְׁמָהּ רָחֵל. קְטַנָּה, שֶׁלֹא תַחֲלִיף שְׁמוֹתָן זוֹ בָּזוֹ. אֲפִלּוּ אַתְּ נוֹתֵן אֶת הָרָשָׁע בַּחֲמוֹר שֶׁל חֳרָשִׁים אֵין אַתְּ מוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. (בראשית כט, יט): וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ וגו' (בראשית כט, כ): וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי, נֶאֱמַר כָּאן אֲחָדִים (בראשית כז, מד): וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲחָדִים, מַה כָּאן שֶׁבַע שָׁנִים אַף לְהַלָּן שֶׁבַע שָׁנִים.