מדרש על בראשית 30:20: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

‎הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֵתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי (ירמיה ג, יט). אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת: אֵין לְשׁוֹן אֲשִׁיתֵךְ אֶלָּא לְשׁוֹן הַבְדָּלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי וְאַתֶּם עָלָה עַל דַּעְתִּי לִהְיוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁאֲנִי אָב וְאַתֶּם בָּנִים, הֵיאַךְ עֲשִׂיתֶם לְהַכְנִיס בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם אֻמּוֹת אֲחֵרוֹת. אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא לְשׁוֹן בְּדִילָה, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ (בראשית ל, כ).

רני עקרה.
[א] מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג:ט). שבע עקרות הן, שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח וחנה וציון. ד"א מושיבי עקרת הבית (שם), זו אימינו שרה, ותהי שרי עקרה (בראשית יא:ל). אם הבנים שמחה (תהלים שם), הניקה בנים שרה (בראשית כא:ז). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רבקה, ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כה:כא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו (בראשית שם). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו לאה, וירא י"י כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (בראשית כט:לא), מיכן שהיתה לאה עקרה. אם הבנים שמחה (תהלים שם), כי ילדתי לו ששה בנים (בראשית ל:כ). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רחל, ורחל עקרה (בראשית כט:לא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), בני רחל יוסף ובנימן (בראשית לה:כד). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו אשתו של מנוח, וירא מלאך י"י אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים יג:ג). אם הבנים שמחה (תהלים שם), והרית וילדת בן (שופטים שם). ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים קיג:ט), זו חנה, ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א:ב). אם הבנים שמחה (תהלים קיג:ט), ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א' ב:כא). ד"א מושיבי עקרת הבית, (תהלים שם), זו ציון, רני עקרה לא ילדה (ישעיה נד:א). אם הבנים שמחה, ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וג' (ישעיה מט:כא).

הפעם יזבלני וגו'. כעין שדה שמזבלין אותה כדי שתצא התבואה יפה: