תנחומא בובר
[ואל שדי יתן לכם רחמים]. מה ראה יעקב לברכן באל שדי, ללמדך שהרבה יסורין באו עליו, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כה כב), וכן הוא אומר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א יא), רחמו כתיב, ברח מפני עשו ללבן, ראה כמה צרות, הייתי ביום אכלני חורב וגו' (בראשית לא מ), היאך שיצא רדף אחריו לבן להורגו [שנאמר] וירדוף אחריו דרך (שלשת) [שבעת] ימים (שם לא כג) נמלט ממנו בא עשו בקש להורגו הפסיד עליו כל אותו דורון עזים מאתים וגו' (שם לב טו), יצא מעשו באתה עליו צרת דינה, ואח"כ צרת רחל, ואח"כ הצרות הללו, בקש לנוח קימעא, עד שבאתה צרת יוסף, ואח"כ צרת יצחק אביו שמת עשר שנים אחר מכירתו של יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז (איוב ג כו), אח"כ באה עליו צרת שמעון, ואח"כ צרת בנימן, לפיכך היה מתפלל ואל שדי ואומר מי שאמר לשמים ולארץ די יאמר ליסורי די, לפי כשברא הקב"ה לשמים ולארץ נמתחין והולכין עד שאמר להן הקב"ה די לפיכך כתיב ואל שדי.
תנחומא בובר
כתיב זבח לאלהים תודה (תהלים נ יד). כשיצא יעקב מבית אביו לא יצא אלא במקלו, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא), מיד נדר יעקב לפני הקב"ה, שנאמר וידר יעקב נדר (שם כח כ), מה כתיב בסוף הענין, וכל אשר תתן לי (שם שם כב), וכיון שהעשיר, שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד (שם ל מג), שכח את נדרו, מיד גירה בו את לבן, שנאמר ויקח את אחיו עמו (שם לא כג), וניצל מלבן ונתגרה בו עשו, מ יד נגלה עליו המלאך, א"ל אין אתה יודע כל הצרה הזאת, כל הצרה למה באה עליך, על שאיחרת את נדרך, א"ל יעקב (מה) [הגידה נא] שמך (שם לב ל), א"ל למה זה תשאל לשמי (שם). פעמים שהמלאך נעשה רוח, שנאמר עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד ד), פעמים שהוא נעשה ברק, שנאמר התשלח ברקים וילכו (איוב לח לה), ולפי הנסים הוא עושה עצמו, וכן המלאך אמר למנוח למה זה תשאל לשמי (שופטים יג יח), מיד ברכו המלאך, שנאמר ויברך אותו שם (בראשית שם). וישר אל מלאך ויוכל וגו' (הושע יב ה), מה דיבר עמו א"ל לך שלם את נדרך, טוב אשר לא תדור וגו' (קהלת ה ד), מיד מה עשו שמעון ולוי, ויקחו שני בני יעקב [שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו'], מיד נפל על פניו, ולא עמד עד שנתן לו רשות, קום עלה בית אל, וכן ביהושע, [ויפול על פניו] ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה אתה זה נופל על פניך (יהושע ז ו י), וכן בדוד, ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פנים (דה"א כא טז), ומה נאמר לו, עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה (ש"ב כד יח), לכך נאמר קום עלה בית אל, מיד נסע הוא וכל ביתו, ונתן הקב"ה אימתו על כל סביבותיו, שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים וגו' (בראשית לה ה), ונאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י).