תנחומא בובר
א"ל הקב"ה אתה העדת עלי שאנכי עמך, שנאמר ואלהי אבי היה עמדי (שם לא ה) ושמרני (שם כח כ), ושמרתיך מלבן, ונתן לי לחם לאכול (שם), ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (שם לא ט) ובגד ללבוש (שם כח כ), ויסר ביום ההוא את התיישים וגו' (שם ל לה), ושבתי בשלם וגו' (שם כח כא), ויבא יעקב שלם (שם לג יח),
בראשית רבה
וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי וגו' וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי (בראשית לא, ה ז), אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה מַתְנֶה עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב הָיָה חוֹזֵר בּוֹ עֲשָׂרָה פְּעָמִים לְמַפְרֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, לד): הֵן לוּ. רַבָּנָן אָמְרֵי מֵאָה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, וְאֵין מִנְיָן פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה. (בראשית לא, ח): אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה לָּבָן עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב וְהָיָה צָר צוּרָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ, אִם כֹּה יֹאמַר, אָמַר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא יֹאמַר, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אַיְּבוּ אָמְרוּ (בראשית לא, יב): כִּי רָאִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ לָבָן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָךְ. (בראשית לא, יא): וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם וגו', רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית לא, יב): וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִּים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, אָמַר רַב הוּנָא דְּבֵית חוֹרוֹן עוֹלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא הָעֹלִים, מֵאֵלֵיהֶן הָיוּ עוֹלִין. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר שֶׁטֶף שֶׁל גְּשָׁמִים. רַבָּנָן אָמְרֵי עַנְנֵי כָבוֹד. (בראשית לא, ט): וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֵּן לִי, כָּזֶה שֶׁהוּא מַצִּיל מִן הַנִּצֹּלֶת.