מדרש על בראשית 33:5: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה אַמּוֹת חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַזָּקֵן כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹבֵר. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַזָּקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (ויקרא יט, לב). וְכוֹרֵעַ לְפָנָיו וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִי זֶה הוּא הַהִדּוּר שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יְהֵא סוֹתֵר דְּבָרָיו. וּכְשֶׁהוּא שׁוֹאֵל הֲלָכָה, שׁוֹאֵל בְּיִרְאָה. וְלֹא יִקְפֹּץ לְהָשִׁיב, וְלֹא יְהֵא נִכְנַס לְתוֹךְ דְּבָרָיו. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּרַבּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, נִקְרָא רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְתַלְמוּדוֹ נִשְׁכָּח, וּשְׁנוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, וְלַסּוֹף הוּא בָא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל, אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים (קהלת ח, יג). מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵאלֹהֶיךָ (ויקרא יט, לב). הֱוֵי אוֹמֵר, זוֹ מוֹרָאַת הָרַב. וְכֵן נֶאֱמַר בְּמִדּוֹת וּמִשְׁקָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן מוֹרָא. אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נֶאֱמַר כָּאן, פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן, אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים. לְכָךְ חַיָּב אָדָם לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם בַּכְּנִיסָה וּבַיְּצִיאָה, וְלִנְהֹג בּוֹ מוֹרָא וְכָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים ו, יג). וְתַנְיָא, אֶת, לְרַבּוֹת אֶת בַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם (דברים א, טו). מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁתִּנְהֹג בּוֹ מִנְהַג נְשִׂיאוּת, לַעֲמֹד מִפָּנָיו, וּלְהַקְדִּימוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁל גְּדֻלָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּר פַּפָּא, כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יְהוּ רוֹאִין אוֹתִי וְעוֹמְדִין מִלְּפָנַי. וּכְשֶׁאָמַרְתִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵף בַּר זְבִידָא, אָמַר לִי, צָרִיךְ אַתָּה לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם, וְיִהְיוּ רוֹאִין אוֹתְךָ וְעוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה מְבִיאָן לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ. לָמָּה, שֶׁמַּעֲלָתָן שֶׁל צַדִּיקִים הִיא מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה. אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מַעֲלָה שֶׁכֻּלָּהּ יְרִידָה הִיא, הַיּוֹם אֲפַרְכּוּס, לְמָחָר סְגָן, לְמָחָר סַרְדְּיוֹט. וְכֵן כָּל גְּדוֹלֵיהֶן. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר, אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים וְגוֹ' מִשָּׁם אוֹרִידְךָ (עובדיה א, ד). אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה, וְאֵין קְדֻשָּׁתָם מִתְחַלֶּלֶת לְעוֹלָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁהַזְּקֵנִים אֶחָד מִשְּׁלֹשָה עָשָׂר דְּבָרִים, שֶׁהֵן כְּתוּבִים לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלּוּ הֵן, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וְהַכֹּהֲנִים, וְהַלְּוִיּם, וְיִשְׂרָאֵל, וְהַבְּכוֹרוֹת, וְהַמִּזְבֵּחַ, וְהַתְּרוּמוֹת, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְאֹהֶל מוֹעֵד, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְהַקָּרְבָּנוֹת, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַזְּקֵנִים. הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב (חגי ב, ח). הַכֹּהֲנִים מִנַּיִן. דִּכְתִיב: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח וְגוֹ' (שמות כט, א). הַלְּוִיִּם מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ לִי הַלְּוִיִּם (במדבר ח, יד). יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כה, נה). הַבְּכוֹרוֹת מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי כָּל בְּכוֹר (במדבר ח, יז). הַמִּזְבֵּחַ מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי (שמות כ, כא). הַתְּרוּמָה מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה (שם כה, ב). שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי (שם ל, לא). אֹהֶל מוֹעֵד מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שם כה, ח). הַקָּרְבָּנוֹת מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי (במדבר כח, ב). מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ (ש״‎א טז, א). אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי הָאָרֶץ (שמות יט, ה). הַזְּקֵנִים מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ (במדבר יא, טז). דָּבָר אַחֵר, אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ (עמוס ט, ו). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְפַלְטְרִין שֶׁהָיְתָה בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי הַסְּפִינָה, כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת מְחֻבָּרוֹת, פַּלְטְרִין שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן עוֹמֶדֶת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר, הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו. אֵימָתַי כִּבְיָכוֹל כִּסְּאוֹ מְבֻסָּס לְמַעֲלָן, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת. לְכָךְ נֶאֱמַר: הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו. אֵימָתַי, בַּזְּמַן שֶׁאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ וְגוֹ' (דברים לג, ה). לְכָךְ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. לָמָּה, שֶׁכִּנּוּסָן שֶׁל צַדִּיקִים, הֲנָיָה לָהֶם, הֲנָיָה לָעוֹלָם. אֲבָל כִּנּוּסָן שֶׁל רְשָׁעִים, תַּקָּלָה לָהֶם, תַּקָּלָה לָעוֹלָם.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, יִתֵּן לְךָ מְאוֹר עֵינָיִם. דָּבָר אַחֵר: יָאֵר ה' וגו', שֶׁיַּבִּיט בְּךָ בְּפָנִים מְאִירוֹת וְלֹא בְּפָנִים זְעוּמוֹת. דָּבָר אַחֵר, יָאֵר, זֶה מְאוֹר תּוֹרָה, שֶׁיָּאִיר עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ בַּתּוֹרָה וְיִתֶּן לְךָ בָּנִים בְּנֵי תוֹרָה, כְּמָה דְּתֵימָא (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. דָּבָר אַחֵר: יָאֵר ה' פָּנָיו, יַעֲמִיד מִמְּךָ כֹּהֲנִים שֶׁמְּאִירִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, י): וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם, וְאוֹמֵר (ויקרא ו, ה): וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה. (במדבר ו, כה): וִיחֻנֶךָּ, הֲרֵי הֵם מְבֹרָכִים וּשְׁמוּרִים וּשְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, וּמִנַּיִן אַף חֲנוּנֵי בְּדַעַת וּבְבִינָה, תַּלְמוּד לוֹמַר וִיחֻנֶךָּ, כְּמָה דִּמְצַלֵּינַן: אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, יִתֵּן בָּכֶם דַּעַת שֶׁתִּהְיוּ חוֹנְנִים זֶה אֶת זֶה וּמְרַחֲמִים זֶה אֶת זֶה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יח): וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וגו'. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, יָחוֹן אוֹתְךָ בְּבָנִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לג, ה): הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ, וְאוֹמֵר (בראשית מג, כט): אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶּךָּ, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים סז, ב): אֱלֹהִים יְחָנֵנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָּה. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, יָחְנְךָ בְּמִשְׁאֲלוֹתֶיךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, יט): חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךּ שָׁנָה רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל יַחֲנֶה ה' אֶצְלָךְ. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךּ, יַעֲמִיד מִמְךָ נְבִיאִים, כְּמָה דְּתֵימָא (זכריה יב, י): וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וגו' רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, יִתֵּן חִנּוֹ עָלֶיךָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, כא): וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי וגו', (אסתר ב, טו): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן וגו'. [על פי]: (דניאל א, ט) וַיִּתֵּן אֱלֹהִים אֶת חֵן דָּנִיֵּאל וגו'. (משלי ג, ד): וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב וגו'. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ד, ט): תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן וגו'. (משלי א, ט): כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וגו'. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, בְּמַתְּנַת חִנָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קכג, ג): חָנֵנוּ ה' חָנֵנוּ וגו'. (תהלים קכג, ב): כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְחָנֵנוּ. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, לְהוֹצִיאֲךָ מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, כְּמָה דְתֵימָא: חָנֵנוּ ה' חָנֵנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶךָּ, לִגְאֹל אוֹתָךְ, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה לג, ב): ה' חָנֵנוּ לְךָ וגו'.

טוביהו ברבי אליעזר אומר ויחנך. בבנים כענין שנאמר (בראשית ל״ג:ה׳) הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. כענין שנאמר (שמות כ״ב:כ״ו) ושמעתי כי חנון אני. ד"א ויחנך. שישמע תפלתך כענין שנאמר (ישעיהו ל׳:י״ט) חנון יחנך לקול זעקך. ד״א ויחנך. יתן לך חנינה בעולם. וכן הוא אומר (שם כט) קרית חנה דוד. ויחנך. כענין שאמר (תהלים לד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. הרי בברכה שניה חמש תיבות שלם? כ' אותיות. חמש תיבות כנגד חמשה חומשי תורה שניתנו לזרע אברהם הנבחר לסוף עשרים דור: