ספר הישר (מדרש)
ויהי מימים ויסע יעקב מגבול הארץ ויבוא בארץ שלם, היא עיר שכם אשר בארץ כנען ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה אשר שם מאת בני חמור אנשי הארץ, בחמשת שקלים. ויבן לו יעקב בית שם ויט שם אהלו ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום ההוא סוכות. וישב יעקב בסוכות ימים, שנה ושישה חודשים. בעת ההיא יצאו מנשי יושבי הארץ עיר שכם לחול במחולות ולשמוח, בשמחת בנות אנשי העיר. ויהי בצאתן ותצאן רחל ולאה נשי יעקב עם שפחותיהן, לראות בשמחת בנות אנשי העיר. ותצא גם דינה בת יעקב עמהן ויראו את בנות העיר, וישבו שם לפני בנות העיר. וכל אנשי העיר עומדים עליהם לראות בשמחתם, וכל גדולי העיר שם. וגם שכם בן חמור נשיא הארץ, עומד שם לראות. וירא שכם את דינה בת יעקב יושבת עם אמה לפני בנות העיר, ותישר הנערה בעיניו מאוד. וישאל שכם את רעיו ואת אנשיו לאמור, בת מי הנערה ההיא היושבת בין הנשים אשר לא ידעתי אותה בעיר הזאת. ויאמרו אליו זאת בת יעקב בן אברהם העברי היושב בעיר הזאת זה ימים, ותשמע כי בנות הארץ יצאו לשמוח ותצא עם אמה ועם שפחותיה ותשב בתוכם כאשר ראיתי. וירא שכם את דינה בת יעקב, ויהי הוא רואה אותה ונפשו נקשרה בדינה וישלח ויקחה בחזקה. ותבוא דינה בית שכם, ויאחז בה בחוזקה וישכב אותה ויענה ויאהבה מאוד ויושיבה בביתו. ויבואו ויגידו הדבר ליעקב וישמע יעקב כי טמא שכם את דינה בתו, וישלח יעקב שנים מעבדיו להביא את דינה מבית שכם. וילכו ויבואו בית שכם לקחת את דינה משם, ויהי בבואם ויצא שכם אליהם עם אנשיו ויגרשם מביתו ולא נתנום לבוא לפני דינה אך ישב שכם את דינה וינשקה ויחבקה לעיניהם. ויבואו עבדי יעקב ויגידו לו לאמור בבואנו ויגרשנו הוא ואנשיו, וכזאת וכזאת עשה שכם לדינה לעינינו. וידע עוד יעקב כי טמא שכם את בתו אך לא דיבר מאומה, ובניו היו רועים את מקנהו בשדה ויחריש יעקב עד בואם.
בראשית רבה
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה (בראשית לז, טו), אָמַר רַבִּי יַנַּאי שְׁלשָׁה מַלְאָכִים נִזְדַּוְּגוּ לוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ, וַיֹּאמֶר הָאִישׁ. (בראשית לז, יז): נָסְעוּ מִזֶּה, מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל מָקוֹם. (בראשית לז, יח): וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק, אָמְרוּ בּוֹאוּ וּנְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים. (שבראשית לז, יט), וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת, רַבָּנָן אָמְרֵי הַיְדֵי לֵיהּ אָתָא וְטָעֵין חֶלְמֵיהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי זֶה עָתִיד לְהַשִּׁיאָם לַבְּעָלִים. (בראשית לז, כ): וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם אוֹמְרִים וְנִרְאֶה, וַאֲנִי אוֹמֵר נִרְאֶה, עַתָּה נִרְאֶה (ירמיה מד, כח): דְּבַר מִי יָקוּם, אוֹ שֶׁלִּי אוֹ שֶׁלָּכֶם.