ספר הישר (מדרש)
בימים ההם אחרי מות יצחק, ויצו ה׳ ויקרא רעב על כל הארץ. בעת ההיא ופרעה מלך מצרים יושב על כסאו בארץ מצרים, וישב במשכב הלילה ויחלום חלומות וירא פרעה בחלומו והנה הוא עומד על שפת יאור מצרים הוא שיחור. ויהי בעמדו וירא והנה שבע פרות בריאות בשר וטובות, עולות מן היאור. ותעלינה אחריהן שבע פרות אחרות דקות בשר ורעות מאוד ותבלענה שבע הרעות את שבע הטובות, ועודינה מראיהן רע כבתחילה. וייקץ ויישן ויחלום שנית, וירא והנה שבע שיבולים עולות בקנה אחד מלאות וטובות. ותצמחנה אחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות ברוח הקדים, ותבלענה השיבולים הדקות את המלאות, וייקץ פרעה מחלומו. ויהי בבוקר ויזכור המלך את חלומותיו, ותפעם רוחו מאוד מחלומותיו. וימהר המלך וישלח ויקרא אל כל חרטומי מצרים והחכמים, ויבואו ויעמדו לפני המלך. ויאמר אליהם המלך, חלומות חלמתי ופותר אין להם. ויאמרו אל המלך, ספר נא לעבדיך את חלומותיך ונשמע אותם. ויספר להם המלך חלומותיו, ויענו ויאמרו כולם פה אחד אל המלך יחי המלך לעולם וזה פתרון חלומותיך. שבע פרות הטובות אשר ראית, שבע בנות יולדו לך באחרית הימים. ושבע פרות הרעות העולות אחריהן ותבלען אותן, ואתה רואה לאות כי הבנות אשר יולדו לך ימותו כולם בחיי המלך. ואשר ראית בחלום השני, שבע שיבולים מלאות וטובות עולות בקנה אחד, זה פתרונם שבע ערים תבנה לך בכל ארץ מצרים באחרית הימים. ואשר ראית שבע שיבולים שדופות צומחות אחריהן ותבלענה אותן, ועיניך רואות לאות כי הערים אשר תבנה יחרבו כולנה באחרית הימים בחיי המלך. ויהי בדברם הדברים האלה, והמלך לא הטה את אוזניו אל דבריהם ולא שם ליבו אליהם כי ידע המלך בחכמתו כי לא פתרו את החלומות על נכון. ויהי ככלותם לדבר לפני המלך, ויען המלך אותם לאמור. מה הדבר הזה אשר דיברתם אליי הלא כזב ושקר הוצאתם מפיכם, אך ספרו נא את פתרון חלומותיי על נכונה ולא תמותו.
מדרש תנחומא
וְאַף אַבְרָהָם תָּבַע מִיתָה בְּפִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית טו, ב). לְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם (בראשית טו, טו). יִצְחָק תָּבַע מִיתָה בְּפִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲבָרֶכְךָ לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי (בראשית כז, ז). לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת (בראשית לה, כט). יַעֲקֹב תָּבַע מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָמוּתָה הַפָּעַם (בראשית מו, ל). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ אָמוּתָה הַפָּעַם, תֵּשֵׁב שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְחָלָה וְנֶאֱסָף.
תנחומא בובר
[ואל שדי יתן לכם רחמים]. מה ראה יעקב לברכן באל שדי, ללמדך שהרבה יסורין באו עליו, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כה כב), וכן הוא אומר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א יא), רחמו כתיב, ברח מפני עשו ללבן, ראה כמה צרות, הייתי ביום אכלני חורב וגו' (בראשית לא מ), היאך שיצא רדף אחריו לבן להורגו [שנאמר] וירדוף אחריו דרך (שלשת) [שבעת] ימים (שם לא כג) נמלט ממנו בא עשו בקש להורגו הפסיד עליו כל אותו דורון עזים מאתים וגו' (שם לב טו), יצא מעשו באתה עליו צרת דינה, ואח"כ צרת רחל, ואח"כ הצרות הללו, בקש לנוח קימעא, עד שבאתה צרת יוסף, ואח"כ צרת יצחק אביו שמת עשר שנים אחר מכירתו של יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז (איוב ג כו), אח"כ באה עליו צרת שמעון, ואח"כ צרת בנימן, לפיכך היה מתפלל ואל שדי ואומר מי שאמר לשמים ולארץ די יאמר ליסורי די, לפי כשברא הקב"ה לשמים ולארץ נמתחין והולכין עד שאמר להן הקב"ה די לפיכך כתיב ואל שדי.