מדרש על בראשית 35:6: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ד"א קדשים תהיו. אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי העולם היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדישין שמי, והם אומרים ברוך ה' אלהי ישראל [מן העולם ועד העולם] (דה"א טז לו). וכיון שנברא אדם הראשון, אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם זה הוא שאנחנו מקלסין אותך בו, אמר להם הקב"ה לאו גנב הוא זה, [שנאמר ותאכל מן העץ אשר צויתיך וגו' (בראשית ג' י' ז')]. נח בא אמרו המלאכים רבונו של עולם זה הוא, אמר להם לאו שכור הוא, שנאמר וישת מן היין וישכר (בראשית ט כא). בא אברהם אמרו לפניו רבון העולמים זה הוא, אמר להם לאו גר הוא, ואתם הייתם אומרים ברוך ה' אלהי ישראל (תהלים מא יד). בא יצחק אמרו רבונו של עולם זה הוא, אמר להם לאו, מפני שהוא אוהב לשונאי, [שנאמר ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה כח)]. בא יעקב, אמרו רבון העולמים זה הוא, אמר להם הין, אמרו נחנו לא אמרנו לפניך אלא אלהי ישראל, וזה יעקב שמו, אמר להם אני אמרתי לו, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך (בראשית לה ו), ונקראו כל ישראל על שמו, באותה שעה קידש הקב"ה את ישראל לשמו, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג). אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי עולמי, ועתה היו קדושים כשם שאני קדוש, קדושים תהיו. משל למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת על שמי תהי מלכך וכבודך כמו כבודי, למה שאת אשתי, כך אמר הקב"ה למשה לך קדש את ישראל, שנאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות יט י), ולמה לא אמר למשה לך ותזמנם, אלא וקדשתם, לפי שאני קדוש כך אני צריך לקדשם, שאני בעצמי קדשתים, ועל זה נאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני, אמר להם הקב"ה אם זכיתם הרי אתם נקראים עדה של קדשים, ואם לאו אתם נקראים עדה רעה, שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' (במדבר י"ד כ"ו):

ויבא יעקב לוזה. למה נקרא שמה לוזה, שכל מי שנכנס לשם העדיף במצות וחקים ומעשים טובים [כלוז]:

וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים (בראשית לה, ה), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת נִתְכַּנְסוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם בְּנֵי יַעֲקֹב וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים. שֵׁנִית, בִּימֵי יְהוֹנָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יד, טו): וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. שְׁלִישִׁית, בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּקְּשׁוּ לִרְדֹּף וְלֹא הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם, וְהֵיכָן נִתְכַּנְסוּ לְחָצוֹר, דִּכְתִיב (יהושע יא, יג): רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּמָסֹרֶת שְׂרָפָהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה וּמשֶׁה אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ. (בראשית לה, ו): וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכָהּ הִרְטִיב מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כַּלּוּז.