מדרש שכל טוב
וכל טוב אדוניו בידו . זו דייתיקי, להראות שהוא אפוטרופוס של אברהם, והיה הדייתיקי יוצאת על שמו, וכן אתה דורש ביוסף בבית פוטיפר, דכתיב ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו (בראשית לט ד), דכתיב ויבא (הבית) [הביתה] לעשות מלאכתו (שם שם יא). ויקם וילך. מלמד שקפצה להם הדרך ובו ביום הלך אל ארם נהרים, שהיתה ממוצעת בין שני לשונות של נהר פרת אל עיר נחור, אחיו של אברהם:
שמות רבה
דָּבָר אַחֵר, אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קו, יב): וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב כְּבָר שֶׁהֶאֱמִינוּ עַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם, חָזְרוּ וְלֹא הֶאֱמִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ז): אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ עַל הַיָּם וְרָאוּ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיאַךְ עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט בָּרְשָׁעִים, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לכ, מא): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, וְשִׁקַּע אֶת מִצְרַיִם בַּיָּם, מִיָּד (שמות יד, לא): וַיַּאֲמִינוּ בַּה', וּבִזְכוּת הָאֲמָנָה שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין אָז אֶלָּא לָשׁוֹן אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט, ה): וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וּכְתִיב (בראשית לט, ד): וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ, הֱוֵי וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ.
בראשית רבה
רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חָנִין וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָא מְפָרְשִׁין, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבָּנָן מְפָרְשִׁין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁקָּשַׁר עִמּוֹ אַהֲבָה. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית לט, ד): וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן עַד שֶׁהִשְׁלִיטוֹ. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (אסתר ב, טו): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן. רַבָּנָן אַמְרֵי לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (זכריה יב, י): וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְהַבְחִין אֵיזוֹ בְּהֵמָה נִיזוֹנֵת בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם וְאֵיזוֹ נִיזוֹנֵת בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה.