מדרש תנחומא
יִרְעוּ כְאֶחָד, אֵימָתַי, כְּשֶׁיֵּרֵד בִּנְיָמִין עִם אֶחָיו, וְהָיָה יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה וְיָרַד עִמָּהֶם, הָיוּ מְמַצְּעִין אוֹתוֹ וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ. וְכֵן יוֹסֵף, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ.
תנחומא בובר
ד"א זאב וטלה ירעו כאחד, זאב זה בנימין, שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מט כז), וטלה אלו השבטים, שנאמר שה פזורה ישראל וגו' (ירמיה נ יז), ידעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עמהם, והיה יעקב אומר לא ירד בני עמכם (בראשית מב לח), כיון שהגיע השעה וירד עמהם, היו ממצעין אותו ומשמרין אותו, וכן יוסף וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו' (שם מג כט), אריה זה יהודה, שנאמר גור אריה יהודה (שם מט ט), כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), יאכל תבן שנמצאו אוכלים כאחת, שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו (בראשית מג לג) לפיכך ואת יהודה שלח לפניו.
מכילתא דרבי ישמעאל
ואם אסון יהיה אין אסון אלא מיתה. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, וקראהו אסון.