מדרש על בראשית 43:2: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וגו', כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, אֶתְמוֹל (בראשית כט, א): וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו, הַיּוֹם כְּתִיב (בראשית מט, לג): וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה זֶה יַעֲקֹב, אֶתְמוֹל (בראשית כט, י): וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּאָדָם שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקַק מֵעַל פִּי הַצְּלוֹחִית, וְהַיּוֹם (בראשית מו, ה): וַיִּשְֹּׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, בְּגוּפוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּגְלַקְטִיקָא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִטָּעֵן. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם זֶה יַעֲקֹב. אֶתְמוֹל (בראשית לא, נד): וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וגו' וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם, וְכִי אֶחָיו הָיוּ, אָח אֶחָד הֲוָה לֵיהּ וְהַלְּוַאי קַבְרֵיהּ, וַהֲלֹא בָנָיו הָיוּ, אֶלָּא כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשִׁכְמוֹ דִּמָּה אוֹתָן לוֹ וְקָרָא אוֹתָן לוֹ אַחִים, וְהַיּוֹם (בראשית מג, ב): שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל וגו'. וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עשֶׁר זֶה יַעֲקֹב (בראשית ל, מג): וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן מְלַמֵּד שֶׁהָיָה לוֹ [דגמה] מֵעֵין דֻּגְמָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם. וְהַיּוֹם (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וגו'. וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן, זֶה יַעֲקֹב, אֶתְמוֹל (בראשית מח, יט): יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, יוֹדֵעַ אֲנִי מַעֲשֶׂה יְהוּדָה בְּתָמָר, מַעֲשֶׂה רְאוּבֵן בְּבִלְהָה, מָה אִם דְּבָרִים שֶׁלֹא נִתְגַּלּוּ לְךָ נִתְגַּלּוּ לִי, דְּבָרִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ לְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהַיּוֹם אָמַר לוֹ (בראשית מז, כט): אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וגו' אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ זֶה עֲשָׂהאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ב, יח): וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם וגו', וּמֶה הָיָה קַלּוּתוֹ שֶׁהָיָה רָץ עַל סָאסֵי שִׁיבּוֹלַיָא וְאֵינָן מִשְׁתַּבְּרִין, אֶתְמוֹל וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו, וְהַיּוֹם (שמואל ב ב, כג): וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית וגו'. וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה זֶה אַבְנֵר, דִּכְתִיב (שמואל א כו, טו): הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וגו', דְּאָמַר רַבִּי אַסֵּי מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן, נֹחַ לוֹ לָאָדָם לְהָזִיז כֹּתֶל בָּנוּי שֵׁשׁ אַמּוֹת בְּעֹבִי, מִלְּהָזִיז רַגְלוֹ אַחַת שֶׁל אַבְנֵר, וְהַיּוֹם (שמואל ב ג, לג): הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם זֶה שְׁלֹמֹה, אֶתְמוֹל (מלכים א ה, ב): וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח, וּכְתִיב: עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכֵן כָּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה עוֹשָׂה לוֹ סְעוּדָה, כַּסְּבוּרָה שֶׁהוּא סוֹעֵד אֶצְלָהּ, וְהַיּוֹם (קהלת ב, י): וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי, מַאן דְּאָמַר קוּדֵיהּ, וּמַאן דְּאָמַר קָנֵיהּ, וּמַאן דְּאָמַר קְשַׁרְתֵּיהּ. וְגַם לֹא לַנְּבוֹנִים עשֶׁר זֶה אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב א, ג): וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וגו' וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא פָּרַץ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּכָל מָקוֹם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם זְאֵבִים הוֹרְגִים אֶת הָעִזִּים, בְּרַם בְּאִיּוֹב הָעִזִּים הוֹרְגִים אֶת הַזְּאֵבִים, וְהַיּוֹם (איוב יט, כא): חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי וגו'. וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן זֶה יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר רַבִּי אַחְוָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא שְׁנֵי דְבָרִים דִּבֶּר יְהוֹשֻׁעַ בִּפְנֵי משֶׁה וְלֹא נִגְמַל חֵן בְּעֵינָיו, וְאֵלּוּ הֵן, אֶחָד בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים, וְאֶחָד בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים, דִּכְתִיב (במדבר יא, כח): אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם, אָמַר לוֹ כַּלֵּם וְהַעֲבִירֵם מִן הָעוֹלָם (במדבר יא, כח): וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּךָ אֲנִי מִתְקַנֵּא, הַלְּוַאי בְּנִי כַּיּוֹצֵא בְךָ, הַלְּוַאי כָּל יִשְׂרָאֵל כַּיּוֹצֵא בְךָ (במדבר יא, כח): וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים וגו'. וְאֶחָד בָּעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יז): וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה, אָמַר לוֹ משֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ, אָדָם שֶׁעָתִיד לְהַנְהִיג שְׂרָרָה עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין קוֹל לְקוֹל. אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יז, יא): וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ. קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, אָמַר רַבִּי אַסֵּי קוֹל קִילּוּס שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲנָא שָׁמֵיעַ. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַסֵּי אָמַר אֵין לְךָ כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹא נָטַל אוּנְקִי אַחַת שֶׁל עֵגֶל.

מה עשה יוסף צוה שיביאו לו שמות בני אדם, שהיו כתובין בכל יום ויום, נכנסו ביום הראשון, הכניסו לפניו את השמות שנכנסו, וכך בכל יום ויום היו מודיעים לו, כיון שירדו אחיו של יוסף, לא נכנסו כולם בפילי אחד, היה בעל הפילי אומר לו מה שמך, אמר לו ראובן בן יעקב בן יצחק, וכן שמעון וכן כולם, הביאו הכתבים אצל יוסף, כיון שקרא אותם, ידע שאחיו היו שם, שלח למנשה בנו, אמר ראה לאיכן הם הולכים, הלך מנשה ראה אותם מחזרין בתוך השוק, יוצאין משוק זה לשוק זה, מן מבוי זה למבוי זה, שלח אחריהם ובאו לפניו, כיון שראה אותם ודאי הכירם, ויתנכר אליהם (שם שם ז), מהו ויתנכר אליהם, ר' יוחנן אמר נעשה נכרי עליהם, ויאמר אליהם מאין באתם (שם), אמר להם מרגלים אתם (שם שם ט), אמרו לו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל (שם שם י), שנים עשר עבדיך אחים אנחנו (שם שם יג), אמר ר' יוחנן משל לעורבא דעייל נורא לקיניה (פי' עורב שהכניס את האור לקינו), אמר להם אחים אתם, אמרו לו הן, ולמה לא נכנסתם כולכם בפילי אחד, אמרו לו שכך צונו אבינו מפני עין, אמר להם חי פרעה כי מרגלים אתם (בראשית מב טז), כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בראשו של פרעה, למה הדבר דומה, לאשה שגנבה שה מהעדר וברחה, והיה הרועה רץ אחריה, הלכה לביתה וכיסתו בבגד, אמר לה הרועה ראית שה אחד, אמרה לו נהא אוכלת מבשרו של זה המוטל במטה שאיני יודעת, כך יוסף כשהיה מבקש ישבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה, ויאמרו אליו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל (שם שם י), אמר להם תדעו שאתם מרגלים, למה הייתם הולכים ומחזרים בכל המדינה, אמרו לו אח היה לנו ומכרנוהו לעבד, ומשעה שמכרנוהו אבינו יושב ומתאבל עליו, וירדנו והכסף בידינו, לומר בכל מקום שאנו מוצאים אותו אנו פודים אותו, אמר להם אדם שמוכר דבר יכול לחזור בו, אמרו לו לכך ירדנו, וכפלים בידינו לפדותו, אמר להם ואם אינו מבקש למוכרו, אמרו לו אפילו אנו נשרפים עליו אין אנו זזים עד שנפדה אותו, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם (שם שם יד), מה עשה ויקח מאתם את שמעון (שם שם כד), אמר אסרני והשליכני לבור, אף אני אוסר אותו, מה עשו טענו והלכו אצל אביהם, ויגידו לו את כל הקורות אותם, אמר להם לכו שברו לנו מעט אוכל (שם מג ב), אמר לו יהודה, העד העיד בנו האיש לאמר לא תראו פני וגו' (שם שם ג), אמר להם לא אשלח את בנימן אפילו אהרג, אמרו לו טוב לך לאבד נפש אחת ולא שבעים, מה עשה נתן לב את בנימן, והתחיל להתפלל עליהם ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, לפי שאמרו דבר האיש (שם מב ל), לפיכך אמר הוא לפני האיש.

וְהָרָעָב כָּבֵד וגו' וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ וגו' וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה וגו' אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ וגו' וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ וגו' (בראשית מג, ב ה), אָמְרוּ לוֹ מַה הוּא אוֹמֵר לָנוּ דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת וְאָנוּ מְשִׁיבִים אוֹתוֹ דְּבָרִים שֶׁל בַּטָּלָה. (בראשית מג, ו): וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָּה הֲרֵעֹתֶם לִי וגו', רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מֵעוֹלָם לֹא אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ דָּבָר שֶׁל בַּטָּלָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עוֹסֵק לְהַמְלִיךְ אֶת בְּנוֹ בְּמִצְרַיִם וְהוּא אוֹמֵר לָמָּה הֲרֵעֹתֶם לִי, הִיא דְּהוּא אָמַר (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַּרְכִּי מֵה' וּמֵאֱלֹהַי וגו'. (בראשית מג, ז): וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֲפִלּוּ עֲצֵי עֲרִיסוֹתֵנוּ גִּלָּה לָנוּ. (בראשית מג, ח): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו, מוּטָב תְּהֵא נֶפֶשׁ אַחַת בְּסָפֵק וְלֹא כֻּלָּם בְּוַדַּאי. (בראשית מג, ט): אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ כָּל הַיָּמִים, זֶה הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ יוֹם.