מדרש על בראשית 45:22: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(בראשית מה כב) לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן וגו׳ וחמש חליפות שמלות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו. (ע״ב) דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל ב׳ סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים אמר רבי בנימין בר יפת רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך וגומר (שם) ויפול על צוארי בנימין אחיו וגומר כמה צוארי הוו ליה לבנימין. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר מלמד שבכה יוסף על מקדש ראשון ועל מקדש שני שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב (שם) והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי כלום על בנימין אחי שלא היה במכירתי כך אין בלבי עליכם שהייתם במכירתי (בראשית מה יב) כי פי המדבר אליכם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר כפי כך לבי (שם מה כג) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים מאי מטוב מצרים אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו:

(בראשית מה) לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן וגו' וחמש חליפות שמלות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו. (ע"ב) דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר נוריא אמר רב בשביל משקל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים אמר רבי בנימין בר יפת רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך וגומר (שם) ויפול על צוארי בנימין אחיו וגומר כמה צוארי הוו ליה לבנימין. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר ממד שבכה יוסף על מקדש ראשון ועל מקדש שני שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב (שם) והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי כלום על בנימין אחי שלא היה במכירתי כך אין בלבי עליכם שהייתם במכירתי (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר כפי כך לבי (שם) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים מטוב מצרים אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו:

בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי (במדבר ז, ס), לָמָּה הִקְרִיב בִּנְיָמִין אַחַר בְּנֵי יוֹסֵף, לְפִי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּשִׁילֹה, כָּךְ שָׁרְתָה בְּחֵלֶק שֶׁל בִּנְיָמִין בַּמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, עַל שֵׁם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים פ, ג): לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָנוּ. (במדבר ז, סא): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, כְּנֶגֶד רָחֵל שֶׁהָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת, הִיא הָיְתָה עִקַּר בֵּיתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, יט): בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן, וְאוֹמֵר (בראשית מח, ז): מֵתָה עָלַי רָחֵל. כֶּסֶף אַחַת, שֶׁמִּתְּפִלָּתָהּ נוֹלַד בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, כד): וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי י, כ): כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק, לְשׁוֹן צַדֶּקֶת. (במדבר ז, סא): שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, שֶׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין כְּשֶׁהָיָה יַעֲקֹב בֶּן מֵאָה שָׁנָה, וּלְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ בִּנְיָמִין בֶּן יָמִ"ן, שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהָיָה אָבִיו בֶּן מֵאָה שָׁנָה, וְהוּא הָיָה בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה כְּשֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁלשִׁים. (במדבר ז, סא): מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, הוּא מִזְרָק הוּא גָּבִיעַ, כְּנֶגֶד יוֹסֵף שֶׁבִּחַן צִדְקוֹת אֶחָיו בַּגָּבִיעַ עַל אוֹדוֹת בִּנְיָמִין, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁמָּסַר יְהוּדָה נַפְשׁוֹ עַל בִּנְיָמִין, הִכִּיר צִדְקוֹת אֶחָיו וְהִתְוַדַּע לָהֶם. וּלְפִי שֶׁהָיָה יוֹסֵף שׁוֹתֶה יַיִן בַּגָּבִיעַ שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, לְכָךְ הָיָה מִשְׁקַל הַמִּזְרָק (במדבר ז, סא): שִׁבְעִים שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. (במדבר ז, סא): שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, שְׁנֵיהֶם הָיוּ שָׁוִים, יוֹסֵף וּבִנְיָמִין, שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּקַם בְּחֵלֶק יוֹסֵף בְּשִׁילֹה וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֵלֶק בִּנְיָמִין בִּירוּשָׁלַיִם, הֱוֵי (במדבר ז, סא): סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. (במדבר ז, סב): כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בָּנִים שֶׁהָיוּ לוֹ לְבִנְיָמִין כְּשֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כא): וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וגו', וְהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים, הֱוֵי (במדבר ז, סא): מְלֵאָה קְטֹרֶת. (במדבר ז, סג): פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וגו', הֲרֵי שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ, אַחַת בִּימֵי שְׁלֹמֹה, וְאַחַת בִּימֵי עוֹלֵי הַגּוֹלָה, וְהַשְּׁלִישִׁית לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. (במדבר ז, סד): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד הַבִּנְיָן שֶׁבְּנָאוֹ הוּרְדוֹס, שֶׁנִּבְנָה עַל יְדֵי מֶלֶךְ חוֹטֵא, וְהָיָה לוֹ בִּנְיָנוֹ לְכַפָּרָה עַל שֶׁהָרַג חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר ז, סה): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיָּצְאוּ מִבִּנְיָמִין, שָׁאוּל וְאִישׁ בּשֶׁת. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שְׁנֵי גּוֹאֲלִים שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ, מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. (במדבר ז, סה): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, הֲרֵי שְׁלשָׁה מִינִין שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה שֶׁנָּטַל בִּנְיָמִין, וְאֵלוּ הֵן (בראשית מג, לד): וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת. (בראשית מה, כב): וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת, וְהַשְּׁלִישִׁית, זֶה הָיָה מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה מִבִּנְיָמִין, שֶׁזָּכָה לִלְבּשׁ חֲמִשָּׁה לְבוּשֵׁי מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ח, טו): וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן. (במדבר ז, סה): זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן וגו', כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיב עַל סֵדֶר הַזֶּה, הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנוֹ, זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן וגו':