מדרש על בראשית 45:8

הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וגו' וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת (אסתר ג, טו), אָמַר רַבִּי חָנִין מַאן דְּאָמַר רַחֲמָנָא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן מֵעוֹהִי, אֲבָל מַאֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ. אָמַר לָהֶם לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם אֶת אֲחִיכֶם מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת. הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמְבַקֵּשׁ לִקַּח לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, הָיָה הַפַּרְסִי חוֹנְקוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ לְמָחָר אֲנִי הוֹרֶגְךָ וּמְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. אָמַר רַבִּי יִשָֹּׂשכָר דִּכְפַר מַנְדִּי, וּמָה אִם מִי שֶׁמָּחַל וְאָמַר (בראשית מה, ח): לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וגו', רְאֵה עַד הֵיכָן הִיא מְתֻקֶּנֶת, שֶׁהֲרֵי עַד יְמֵי מָרְדֳּכַי אוֹתוֹ עֹנֶשׁ שֶׁל מְכִירַת יוֹסֵף קַיָּם, מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

בגאות רשע ידלק עני. זה לוט שנתפס עם אנשי סדום. יתפשו במזמות זו חשבו אלו השבטים. א"ר יודן מאן דאמר רחמנא וותרן הוא ליוותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה. אמר הקדוש ב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר (בראשית לז כה) וישבו לאכל לחם. הרי בניכם נמכרים בשושן מתוך אכילה ושתיה שנאמר (אסתר ג טו) והמלך והמן ישבו לשתות. אמר ר' יששכר ומה אם יוסף שמחל לאחיו דכתיב (בראשית מה ח) לא אתם שלחתם אותי הנה. ראה עד היכן מתוקנת להם. מי שאינו מוחל לחבירו על אחת כמה וכמה. א"ר חנין אמר הקב"ה לשבטים אתם אמרתם לעבד נמכר יוסף חייכם אתם קורין עצמכם בכל שנה ושנה עבדים היינו. ר' פינחס אמר בשם ר' הושעיה שבטים גרמו לקרע שמלת אביהם ונפרע להם במצרים שנאמר (שם מד יג) ויקרעו שמלותם. יוסף גרם לשבטים שיקרעו שמלותם עמד בן בנו ונפרע לו שנאמר (יהושע ז ו) ויקרע יהושע שמלותיו:

וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי, וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ (בראשית מה, ב ג), אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, בִּלְעָם חָכָם שֶׁל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ שֶׁל אֲתוֹנוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ל): הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, כא): אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית מה, ד): גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַמִּילָה. (בראשית מה, ד): אֲנִי יוֹסֵף (בראשית מה, ח): וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם וגו' וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, לְפַטְרוֹן בַּסִּילְיוֹן, לְאָדוֹן, לְרִבּוֹן, מוֹשֵׁל, לְשַׁלִּיט. (בראשית מה, ט): מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו, שֶׁלֹא תַעֲמִיד אֶת הַשָּׁעָה. (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.