מדרש על בראשית 48:21: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם זְקֵנִים מַעֲמִידִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ח, לג): וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן, אֵימָתַי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְקֵנִים, לָמָּה, כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הָיוּ שׁוֹאֲלִים בַּזְּקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ז): שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹטֵל עֵצָה מִן הַזְּקֵנִים אֵינוֹ נִכְשָׁל. תֵּדַע לָךְ, כְּשֶׁשָּׁלַח בֶּן הַדַּד אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כ, ג): כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא, שָׁלַח לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (מלכים א כ, ד): כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי. פַּעַם שְׁנִיָּה שָׁלַח לוֹ (מלכים א כ, ו): כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֶת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְּיָדָם וְלָקָחוּ. וְכִי כָּל מַה שֶּׁתָּבַע בָּרִאשׁוֹנָה אֵינוֹ חֶמְדָה, בִּקֵּשׁ כֶּסֶף וְזָהָב וְהֵם חֶמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חגי ב, ז): וּבָאוּ חֶמְדַת כָּל הַגּוֹיִם. בִּקֵּשׁ נָשִׁים וְהֵם חֶמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כד, טז): בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ וגו'. בִּקֵּשׁ בָּנִים וְהֵם חֶמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, טז): וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם. הֱוֵי אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁתָּבַע בָּרִאשׁוֹנָה חֶמְדָה, וּמַהוּ כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ, דָּבָר שֶׁהִיא חֶמְדָה מִתּוֹךְ חֶמְדָה, זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל זֶה, אָמַר אֵין זוֹ שֶׁלִּי אֶלָּא שֶׁל זְקֵנִים הִיא, מִיָּד (מלכים א כ, ז ח): וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וגו' וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע לַעֲצַת הַזְּקֵנִים, מִיָּד (מלכים א כ, כא): וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרֶכֶב וגו', הֱוֵי יִשְׂרָאֵל נִמְלָכִים בַּזְּקֵנִים, וּלְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֱמֹר לָהֶם: פָּקֹד פָּקַדְתִּי, אָמַר לוֹ מָסוֹרָה הִיא בְּיָדָם מִיּוֹסֵף שֶׁבַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֲנִי גוֹאֲלָם, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם זֶה הַסִּימָן. מַהוּ פָּקֹד פָּקַדְתִּי, פָּקֹד בְּמִצְרַיִם, פָּקַדְתִּי עַל הַיָּם. פָּקֹד לְהַבָּא, פָּקַדְתִּי לְשֶׁעָבַר. וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרַיִם, כְּלוֹמַר אֲנִי פוֹקֵד עַל הַמִּצְרִיִּים מַה שֶּׁעוֹשִׂים לָכֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א טו, ב): פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם, אֱמֹר לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב אֲבִיהֶן כֵּן אֶעֱשֶׂה. וּמָה אָמַר לוֹ (בראשית מו, ד): וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה, וְכֵן יַעֲקֹב אָמַר לְבָנָיו (בראשית מח, כא): וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם וגו', מִיָּד וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, לָמָּה שֶׁמָּסֹרֶת גְּאֻלָּה הוּא בְּיָדָם שֶׁכָּל גּוֹאֵל שֶׁיָּבוֹא וְיֹאמַר לָהֶם פְּקִידָה כְּפוּלָה, גּוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת הוּא. וְאַחַר כָּךְ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָם עִבְרִיִּים, עַל שׁוּם שֶׁעָבְרוּ יָם. וְעַתָּה נֵלֲכָה נָא דֶרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, לָמָּה אָמְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים וְלֹא אָמְרוּ נֵלְכָה נָא לְעוֹלָם, לָמָּה אָמְרוּ כֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּטְעוּ הַמִּצְרִיִּים וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּצְאוּ, וְיֹאמְרוּ לֹא גְּאָלָם אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים וְיִזְבְּחוּ לוֹ, וְהֵם עִכְּבוּ עַצְמָן כָּל כָּךְ, וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּסוֹף שְׁלשָׁה יָמִים וְיַטְבִּיעֵם בַּיָּם, לִמְדֹד לָהֶם בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, שֶׁאָמְרוּ (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה וגו'.

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל רֵיחַ רָע, וְאָמְרוּ לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה דַּיֶּךָ מֵאִיר אֵין דּוֹרְשִׁין שִׁיר הַשִּׁירִים לִגְנַאי אֶלָּא לְשֶׁבַח, שֶׁלֹא נִתַּן שִׁיר הַשִּׁירִים אֶלָּא לְשִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַהוּ עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל רֵיחַ טוֹב לִפְנֵי הַר סִינַי, וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר לְמֵימַר סִירַי נָתַן רֵיחוֹ, אֶלָּא מַסֶּכְתָּא עָלְתָה בְּיָדָם מִן הַגּוֹלָה וְשָׁנוּ בָהּ, שֶׁקָּפַץ לָהֶם מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְהִקְדִּים לָהֶם מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, עַד שֶׁמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, כְּבָר הַר סִינַי מִתַּמֵּר בָּאוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר עַד שֶׁמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, כְּבָר (שמות כד, טז): וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁמּשֶׁה בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, שֶׁנִּקְרָא מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, כְּבָר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבָּנָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַד שֶׁמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִבּוֹ, בָּרָקִיעַ, כְּבָר יָרַד מִיכָאֵל הַשַֹּׂר הַגָּדוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְהִצִּיל אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָרַד וְהִצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ז): אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים. וְאֵימָתַי יָרַד מִיכָאֵל, בִּימֵי חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי, עַד שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ מֵסֵב בְּמִטָּתוֹ, נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר לְבָנָיו (בראשית מח, כא): וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם, אָמַר לָהֶם עָתִיד הוּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיכֶם. אָמַר רַב נַחְמָן כְּתִיב (בראשית מו, א): וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע, לְהֵיכָן הָלַךְ, הָלַךְ לָקֹץ אֲרָזִים שֶׁנָּטַע אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְאֵר שָׁבַע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, לג): וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע. אָמַר רַבִּי לֵוִי, כְּתִיב (שמות כו, כח): וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, הַבְּרִיחַ שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה הָיָה, וּמֵהֵיכָן הָיְתָה נִמְצֵאת בְּיָדָם לְשָׁעָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מֻצְנָעִים עִמָּהֶם מִימוֹת יַעֲקֹב אָבִינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לה, כד): וְכֹל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, אֲשֶׁר נִמְצָא עֲצֵי שִׁטִּים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ, מִתְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חִיָּא בְּמַגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָּא קְצָצוּם וְהוֹרִידוּם עִמָּם לְמִצְרַיִם, וְלֹא נִמְצָא בָהֶם קֶשֶׁר וּפָקַע אָעִין דְּשִׁטִּים הֲווֹ בְּמַגְדְּלָא וַהֲווֹ נוֹהֲגִים בָּהֶם בְּאִסּוּר מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת הָאָרוֹן, אֲתוֹן וּשְׁאֵלוּן לְרַב חֲנַנְיָה חַבְרִין דְּרַבָּנָן, וַאֲמַר לוֹן אַל תְּשַׁנּוּ מִמִּנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם.

פס'. וישכן ישראל בטח בדד. כיון שישראל עוברין את הירדן וכובשין את הארץ הם שוכנים לבטח יושבים פרזות בלי פחד. בדד. אין עמהם מלך מן האומות כי אם הנותרים מהם נותנין להם מס לישראל. עין יעקב. כעין ברכה שבירכם יעקב אביהם כך ברכם משה רבינו. וכה״א (בראשית מ״ח:כ״א) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. וכן בלעם אומר (במדבר כ״ג:ט׳) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. אל ארץ דגן ותירוש. כעין ברכה שבירך יצחק ליעקב שנאמר (בראשית כ״ז:כ״ח)ויתן לך האלהים מטל השמים. וכן אמר ישעיהו (ישעיהו מ״ה:ח׳) הרעיפו שמים ממעל לכך נאמר אף שמיו יערפו טל טללי ברכה וישע וצדק: