מדרש על בראשית 49:24

פס'. בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו'. אתה שברתם אתה פסל לך תחתיהם. ד״א פסל לך בידך היו מסורים לך להשיב אחרים תחתיהם. שני לוחות. כנגד שמים וארץ. שני לוחות. כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. שני לוחות. כנגד העולם הזה והעולם הבא. לוחות שיחו שניהם שוין. אבנים. שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים את לחייו כאבנים. ד״א אבנים. משום (בראשית מ״ט:כ״ד) רועה אבן ישראל. כראשונים. מה ראשונים בקולי קולות אף אחרונים כך. ועשית לך ארון עץ. ואח״כ ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון מה מכתב הראשון חרות על הלוחות אף מכתב שני חרות:

תמורה י״ד) וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים - כנגד וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, והביאם להר סיני וכנסם והעמידם סביב הר סיני, שנאמר וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב (שמות י"ט י"ב), וישראל נקראו אבנים שנאמר מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (בראשית מ"ט כ"ד), אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים (תהלים קי"ח כ"ב), וקבלו התורה שהיא חיים לעולם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מא ח), זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מה א), למה היו דומין, לשור שהיה יוצא והיו כל החיות בורחות מפניו, והיה בועט לזה ומנגח לזה, ובא האריה ולא עמד לפניו, אלא נראה הארי ובקשו לשור ולא נמצא, כך יוסף נמשל בשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), והשבטים נמשלו לחיות, והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגח לזה, ויקח מאתם את שמעון, לא עשה, אלא כיון שיצא הארי, גור איה יהודה (בראשית מט ט), בקשו לשור ולא נמצא, אלא ולא יכול יוסף להתאפק, למה, ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל ל), אפילו מפני שכתיב בו ויכלכל. אף לעתיד לבא משוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, ומשוח העומד מיהודה קשה ממנו, שנאמר וגברתי את בית יהודה [ואת בית יוסף אושיע] (זכריה י ו).