מדרש לקח טוב
פס'. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם. דברו אל בני ישראל. הרי משה במשמע. לאמר אליהם. לבנים. זאת החיה. מלמד שהיה משה רבינו מראה להם לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו. לפי שנאמר לבני נח (בראשית ט׳:ג׳) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול הכל בכלל היתר ת"ל זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר:
מדרש אגדה
כל רמש אשר הוא חי וגו'. הותרה בשר תאוה לנח, לפי שהקריב קרבן, ועוד שהכל למיתה הם עומדים, אבל לאדם לא הותר, לפי שהכל לחיים הם עומדים, עד שחטא ונגזרה על כל בריה למות, ולמה לא הותר לאדם לאכול בשר, כדי שלא יהא חוטא נשכר:
ספרא
[ג] "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה" – משמע מוציא מיד משמע. מכלל שנאמר (בראשית ט, ג) "כירק עשב נתתי לכם את כל" – יכול הכל היה בכלל היתר? תלמוד לומר (דברים יד, ד-ה) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר".