מדרש על הושע 12:3

אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב. רְאֵה הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רְאֵה מֶה הָיוּ מַקְרִיבִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּר, יָבִיא פַּר. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַיִל, יָבִיא אַיִל. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׂה, יָבִיא שֶׂה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹנָה, יָבִיא יוֹנָה. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, יָבִיא סֹלֶת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ סֹלֶת וְלֹא כְּלוּם, יָבִיא דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' (הושע יד, ג), וְתֹאמַר שֶׁהוּא מְקֻבָּל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵן, וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ (שם). לָמָּה, שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִן הוֹדָיָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ.

ד"א בי אדני אדוני שאל, ונאמר אל אדני, ועתה ישב נא עבדך וגו'. א"ל הקב"ה הרי ריפתה עתה מן הכח הראשון ודברת תחנונים, חייך אעפ"כ שאמרתי וריב לה' עם יהודה (הושע יב ג), אלא חנון אני וארחם עליך, שנאמר כי לא לעולם אריב (ישעיה נז ו), ואין עולם אלא יהודה, שנאמר ויהודה לעולם תשב (יואל ד כ).

[ה] עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו:ג). א"ר אחא ענה בי וקבל שכר, ואל תענה ברעך ותקבל עליו דין וחשבון. א"ר שמואל בר נחמן בשלשה מקומות בא הקב"ה להיתוכח עם ישראל והיו אומות העולם שמחים, בשעה שא' לכו נא ונוכחה יאמר י"י (ישעיה א:יח), שמחו אומות אמרו היאך יכולים אילו להיתוכח עם בוראן, עכשיו הוא מכלה אותן מן העולם. וכיון שראה הק' שאומות העולם שמחים הפכה להם לטובה, אם יהיו חטאיכם כשנים וג' (שם), תמהו אומות העולם זו תשובה זו תוכחת, לא אתא אלא למתפוגגה עם בנויי. ובשעה שאמ' הקב"ה שמעו הרים את ריב י"י וג' (מיכה ו:ב), שמחו אומות העולם ואמרו היאך יכולים אילו להתווכח עים בוראן, עכשיו הוא מכלה אותן מן העולם. וכיון שראה הקב"ה שאומות העולם שמחים הפכה להם לטובה, עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי וג', עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וג' (מיכה ו:ג, ה). ובשעה שאמ' וריב לי"י עם יהודה וג' (הושע יב:ג), שמחו אומות העול' ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן מן העולם. וכיון שראה הקב"ה שאומות העולם שמחים הפכה להם לטובה, בבטן עקב את אחיו וג' (שם ד). לאשה שהיתה קובלת על בנה לדיין, וכיון דחמת דיינא דהוה יתיב דאין וקטיל, אמרה אין מודעה אנה סורחניה דברי הדין לדיינא, כדון הוא קטיל ליה, מה עבדת, דרכת עד דחסל מדיניה, וכיון דחסל מדיניה אמ' לה מה סורחן הדין בריך עלך, אמרה ליה כד הוה במעיי בעטי, א' לה וכדון הוא עבד לך כלום, אמרה ליה לא, אמ' לה לית בהדה מילתא סורחן דכלום. תמהו אומות העולם אמרו זו תשובה זו תוכחת, זו אחר זו, לא אתא אלא למתפוגגא עים בנוי. ומה הלאיתיך (מיכה ו:ג), א"ר ברכיה למלך ששילח פרוז דוגמה שלו למדינה, מה עשו כל בני המדינה, נטלו אותה ועמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראו אותה באימה וביראה ברתת ובזיע. כך אמ' הקב"ה לישראל, בניי, הדה קרית שמע פרוז דוגמה שלי הוא, לא הטרחתי עליכם, לא אמרתי לכם שתהו קורין אותה לא עומדים על רגליכם ולא פורעים את ראשיכם, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וג' (דברים ו:ז). ד"א ומה הלאיתיך (מיכה ו:ג), א"ר יודה בר' סימון אמ' הקב"ה עשר בהמות טהורות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע שאינן ברשותך, אילו שהן ברשותך, שור שה כבשים ושה עזים (דברים יד:ד), ואילו שאינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון וג' (שם), לא הטרחתי עליכם, לא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות ולהביא לפני קרבן מאילו שאינן ברשותך, אלא מאילו שברשותך והן גדילות על אבוסך, שור או כשב או עז כי יולד וג' (ויקרא כב:כז).