מדרש על הושע 4:3

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, הַחֵרֶם הִיא הַשְּׁבוּעָה, וְהַשְּׁבוּעָה הִיא הַחֵרֶם. צֵא וּלְמַד מִיהוֹשֻׁעַ שֶׁהֶחֱרִים אֶת יְרִיחוֹ, וְנִשְׂרַף עָכָן עַל שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בַּחֵרֶם וְלָקַח אֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב שֶׁהָיָה בְּאוֹתָן תְּרָפִים שֶׁל יְרִיחוֹ וְשֵׁם טֻמְאָה חָקוּק עָלָיו, וְהָלַךְ וְהִטְמִינָם בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ. וְעַל שֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם, נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וְקָרַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת בְּגָדָיו וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי הָאָרוֹן. וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ וְגוֹ', חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם (יהושע ז, י-יא). לָמָּה כְּתִיב כָּאן גַּם חָמֵשׁ פְּעָמִים. לַלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל הַחֵרֶם, כְּעוֹבֵר עַל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה. וְכָל עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְחֵרֶם נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָלֹה וְכַחֵשׁ וְגוֹ', עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' (הושע ד, ב-ג). וְאוֹמֵר: עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ ישְׁבֵי בָהּ עַל כֵּן וְגוֹ' (ישעיה כד, ו). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, בְּעָכָן נֶאֱמַר, הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ (יהושע כב, כ).

גלות ו׳ - עלה נבוזראדן על ירושלם, באותה שעה רעשו עליונים ותחתונים וחשכו המאורות ופסקה השמחה וחזר העולם לאחוריו, ונתמעטו הנביאים ונתרעש העולם על יושביו, ופסקו טללי ברכה ונתעלמו שבעים ושנים חלונות שברקיע, ונתעטפו סנהדרין בבגדים שחורים ונתאבלה הארץ, שנאמר על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה (הושע ד׳ ג׳). באותה שעה נפל כתר ישראל מראשיהן והלכו בגלות, שנאמר נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו (איכה ה׳ ט״ז).

תנו רבנן שבועת הדיינין אף היא כלשונה נאמרה אומרים לו הוי יודע (דף לט) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה בסיני (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנאמר (ישעיה נח ז) ומבשרך לא תתעלם וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו שנאמר (הושע ד ב) אלה וכחש ורצוח וגנוב ואימא עד דעביד להו לכולהו לא ס״ד דכתיב (ירמיהו כג י) כי מפני אלה אבלה הארץ וכתיב (הושע ד ג) על כן תאכל הארץ ואמלל כל יושב בה וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו ב׳ וג׳ דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר (זכריה ה ד) הוצאתיה נאם ה׳ צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביעו ואל בית הנשבע לשקר כמשמעו ולנח בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן. אם אמר איני נשבע ופוטרין אותו מיד ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה (במדבר טז כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין שכן מצינו במשה רבינו ע״ה כשהשביע את ישראל אמר להם דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר (דברים כט יג) ולא אתכם לבדכם וגו׳ כי את אשר ישנו פה אין לי אלא אותם העומדים על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר מנין ת״ל (שם) ואת אשר איננו פה ואין לי אלא מצות שקבלו עליהם בהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגלה מנין ת״ל (אסתר ט כז) קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר אמר מר אומרים לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא מ״ט אילימא משום דאתיהב בסיני עשרת הדברות נמי אתיהבו בסיני אלא משום דחמירא ומי חמירא והא תנן אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא חמורות זו כריתות ומיתות בית דין ולא תשא עמהן אלא כדתני טעמא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ינקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה לא נאמר בהן ולא ינקה והכתיב (שם לד) ונקה לא ינקה ההוא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר דתניא ר׳ אלעזר אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים: