מדרש על הושע 4:5

אָמַר רַב הוּנָא: בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ, אַב בֵּית־דִּין שֶׁסָּרַח, אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ: הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתְךָ. חָזַר וְסָרַח, מְנַדִּין אוֹתוֹ מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, וּפְלִיגָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תַּלְמִיד חָכָם שֶׁסָּרַח, אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ה׳) "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה", (ודמיתי אימך) כַּסֵּהוּ כְּלַיְלָה. מַר זוּטְרָא [חֲסִידָא], כִּי מְחַיֵּב צוּרְבָא מֵרַבָּנָן שַׁמְתָּא, בְּרֵישָׁא מְשַׁמֵּת נַפְשֵׁיהּ, וְהָדַר מְשַׁמֵּת לְדִידֵיהּ. כִּי הֲוָה עַיִּיל בְּאוּשְׁפִּיזֵיהּ, שָׁרִי לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ, וְהָדַר שָׁרִי לֵיהּ לְדִידֵיהּ. אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב: תַּלְמִיד חָכָם מְנַדֶּה לְעַצְמוֹ וּמֵפֵר לְעַצְמוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: תֵּיתִי לִי דְּלָא שַׁמִּיתִּי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן מֵעוֹלָם, אֶלָּא כִּי [קָא] מְחַיִּב צוּרְבָא מֵרַבָּנָן שַׁמְתָּא, הֵיכִי עָבִיד? כִּי הָא דִּבְמַעֲרָבָא, מִימְנוּ אַנְּגִידָא דְּצוּרְבָא מֵרַבָּנָן, וְלָא מִימְנוּ אַשַּׁמְתָּא.

מנחות פרק יא - כא מְנָא לָן דְּמַעֲלִין? (בקדש?) אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: דְּאָמַר קְרָא: (במדבר י״ז:ג׳) "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם, וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" וְגוֹ'. בַּתְּחִלָּה, תַּשְׁמִישֵׁי מִזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו, גּוּפוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ. (דברים י׳:ב׳) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן". תָּנִי רַב יוֹסֵף: מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן. מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ, שֶׁאֵין נוֹהֲגִים בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פְּעָמִים שֶׁבִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה הוּא יִסּוּדָהּ, דִּכְתִיב: (שם) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", (מלמד שאמר) [אָמַר] לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תַּלְמִיד חָכָם שֶׁסָּרַח, אֵין (מנדין) [מְבַזִּין] אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ה׳) "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה", כַּסֵּהוּ כַּלַּיְלָה. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמְשַׁכֵּחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד׳:ט׳) "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים". וּכְדִבְרֵי רַבִּי אַבִּין, אָמַר רַב (אילא) [אִילָעָא], דְּאָמַר רַבִּי אַבִּין, אָמַר רַב (אילא) [אִילָעָא]: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: 'הִשָּׁמֵר', 'פֶּן', וְ'אַל', אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַּעֲשֶׂה. רַבִינָא אָמַר: עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין: 'הִשָּׁמֶר' וּ'פֶן'. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין: 'הִשָּׁמֶר לְךָ', וּ'שְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד', 'פֶּן תִּשְׁכַּח'. יָכוֹל אֲפִלּוּ מֵחֲמַת אָנְסוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ", בִּמְסִירָם מִלִּבּוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי דּוֹסְתָּאִי בְּרַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'רַק'. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: תּוֹרָה נִתְּנָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם, וְנִשְׁמָתוֹ נוֹצְרָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, כָּל הַמְשַׁמֵּר הַתּוֹרָה, נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה אֵין נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמָּסַר צִפּוֹר דְּרוֹר לְעַבְדּוֹ. אָמַר: (ליה:) כִּמְדֻמֶּה אַתָּה, שֶׁאִם אַתָּה מְאַבְּדָהּ, אִסָּר אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ בְּדָמֶיהָ? נִשְׁמָתְךָ אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ.