מדרש על הושע 5:9

רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַח (הושע ה, ט): אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה, אֵימָתַי בְּיוֹם תּוֹכֵחָה, יוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּהֶם בַּדִּין. אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לֹא גָלוּ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וְהָיוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אוֹמְרִים מִפְּנֵי מָה הִגְלָה אוֹתָנוּ וְהֵם לֹא הִגְלָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם בְּנֵי פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, דִּלְמָא מַשֹּׂוֹא פָנִים יֵשׁ כָּאן, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין כָּאן מַשֹּׂוֹא פָנִים, אֶלָּא עֲדַיִן לֹא חָטְאוּ, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ הִגְלָה אוֹתָם. אָמְרוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים הָא אֱלֹהֵינוּ הָא אֱלֹהֵינוּ, הָא תַּקִּיף הָא תַּקִּיף, הָא קְשׁוֹט הָא קְשׁוֹט, דַּאֲפִלּוּ לִבְנֵי בֵיתֵיהּ לָא נְסֵיב אַפִּין. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה.

הַמַּקְרִיב וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עו, ב): נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים וגו', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב טו, יח): אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וגו', זֶה יְהוּדָה שֶׁהוֹדָה וְאָמַר (בראשית לח, כו): צָדְקָה מִמֶּנִּי, וְלֹא כִחֵד מִיַּעֲקֹב, וּלְפִי שֶׁהִצִּיל תָּמָר וּשְׁנֵי בָנֶיהָ מִן הַשְֹּׂרֵפָה, דִּכְתִיב (בראשית לח, כד): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף, לְכָךְ הֻצְּלוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, דִּכְתִיב (דניאל ג, כח כט): עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וגו', וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן וגו', וּלְכָךְ אָמַר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים וגו'. דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, כְּשֶׁיָּרַד דָּנִיֵּאל לְגוֹב אֲרָיוֹת וְהֻצָּל, דִּכְתִיב (דניאל ו, כו כח): בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָא וגו' מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן זָיְעִין וגו' מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין וגו'. הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, מִפְּנֵי מָה הֻצַּל דָּנִיֵּאל מִן הָאֲרָיוֹת, לְפִי שֶׁהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, דִּכְתִיב (הושע יא, י): אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג, וְדָנִיֵּאל מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ג): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וּכְתִיב (דניאל א, ו): וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָנִיֵּאל וגו', יָבוֹא אַרְיֵה וְיַצִּיל אַרְיֵה מִפִּי אַרְיֵה. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁנִּדְמָה לַאֲרָיוֹת, שֶׁהוּא אַרְיֵה, לְכָךְ לֹא הִזִּיקוּהוּ. מִפְּנֵי מָה לֹא הֻשְׁלַךְ לַכִּבְשָׁן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אֱלוֹהוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב (דניאל ב, מו): וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נִשְׂרָף, דִּכְתִיב (דברים ז, כה): פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, לְכָךְ זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ שֶׁל דָּרְיָוֶשׁ שֶׁלֹא יַטִּילֶנּוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ לְהוֹדִיעַ גְּבוּרָתוֹ. דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ה, ט): אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה וגו', אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה, כְּמַשְׁמָעוֹ, (הושע ה, ט): בְּיוֹם תּוֹכֵחָה, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה לז, ג): יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה. (הושע ה, ג): בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּשִׁבְתִּי בְּתוֹכָם, בְּשָׁכְנִי בְּתוֹכָם. (הושע ה, ג): הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים יט, ח): עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה, בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ הַשְּׁבָטִים וְלֹא גָּלוּ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, הִתְחִילוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים נָשָׂא לָהֶם פָּנִים בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ בְּנֵי אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ וְלֹא הִגְלָם, וּכְשֶׁגָּלוּ הוֹדִיעַ הָאֱלֹהִים אוֹתוֹ עָוֹן בָּעוֹלָם, (הושע ה, י): הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי, הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים כז, ג): אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי וגו', מַהוּ אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, בְּאֵיזֶה זֹאת, בַּמֶּה שֶׁאָמַר משֶׁה (דברים לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר וגו'. (תהלים עו, ב): בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, כט): נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וגו', נָכוֹנוּ לְעוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת דִּינִין, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה אִם אֵינָהּ סוֹחֶרֶת אֵינוֹ מַלְקָהּ, וְאִם סוֹחֶרֶת מַלְקָהּ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָאָדָם הִתְקַנְתִּי לוֹ חֲמִשָּׁה מַגְלְבִין, שְׂאֵת, סַפַּחַת, בַּהֶרֶת, שְׁחִין, מִכְוָה. וְאִית דְּאָמְרֵי: צָרַעַת, וָנָתֶק. כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, נד נו): זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק וגו' וְלַשֵֹּׂאת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת. לְעֶבֶד רַע שֶׁהָיָה נִמְכַּר, וְהָלַךְ אֶחָד לִקְנוֹתוֹ, יָדַע בּוֹ שֶׁהוּא רַע לָקַח עִמּוֹ כְּבָלִים וּמַגְלְבִים שֶׁאִם יִסְרַח יְהֵא רוֹדֶה אוֹתוֹ בָּהֶן, כְּשֶׁסָּרַח הֵבִיא כְּבָלִים וּכְבָלוֹ וְהִכָּהוּ בַּמַּגְלְבִין, אָמַר לוֹ הָעֶבֶד אֲדוֹנִי, יוֹדֵעַ הָיִיתָ תְּחִלָּה שֶׁאֲנִי עֶבֶד רַע לָמָּה קָנִיתָ אוֹתִי, אָמַר לוֹ לְפִי שֶׁהָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה רַע מַעֲלָלִים, לְכָךְ הִתְקַנְתִּי כְּמוֹ כֵן לְאָסְרְךָ וּלְהַלְקוֹתֶךָ, שֶׁאִם תִּסְרַח תִּלְקֶה בָּהֶם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אָדָם אֲנִי יְדַעְתִּיו (בראשית ח, כא): כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, אוֹי לָהּ לָעִסָּה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה, וּלְכָךְ נֶאֱמַר: נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים. מַהוּ (משלי יט, כט): מַהֲלֻמוֹת, שָׁלשׁ תֵּבוֹת, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מַה לּוֹ מוֹת. אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁנִּכְנְסָה לַפָּלָטִין וַחֲמַת שׁוֹטַיָּא וּבוּרְדוּלַיָּא וְהִיא מִדְחֲלָא, אֲמָרוּ לָהּ בְּנֵי פָּלָטִין דִּידָהּ לָא תִדַּחֲלִי, אֵלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָּחוֹת הֵם, אֲבָל אַתְּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִתְכַּבֵּד. כָּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁשָּׁמְעוּ פָּרָשַׁת אָלוֹת וּנְגָעִים הִתְחִילוּ מִתְיָרְאִין, אָמַר לָהֶם משֶׁה אֵלּוּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֲבָל אַתֶּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. (משלי לא, יד): הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, הֱוֵי: בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. דָּבָר אַחֵר בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי א, יא): כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם גו', וְכִי בְּכָל מָקוֹם מַקְרִיבִים קְטֹרֶת וּמִנְחָה לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים תְּפִלַּת מִנְחָה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר מִנְחָה כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאוֹמֵר (מלכים א יח, לו): וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. מֻגָּשׁ, זוֹ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית יח, כג): וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וגו' בִּתְפִלָּה. מֻקְטָר, זוֹ תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קמא, ב): תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ וגו', הֱוֵי: גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם, לְכָךְ נֶאֱמַר: גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם. דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, בִּזְּמַן שֶׁיִּנְקֹם מֵאוֹיְבֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (יואל ד, יט): מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה וגו', (יואל ד, כא): וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וגו', הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים ט, יז): נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו וגו'. נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ הַשְּׁבָטִים מִדַּיְּנִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה, קָפַץ נַחְשׁוֹן לְתוֹךְ גַּלֵּי הַיָּם וְיָרַד, וְעָלָיו אָמַר דָּוִד (תהלים סט, ב): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: יְדִידִי שׁוֹקֵעַ בַּיָּם וְאַתָּה מִתְפַּלֵּל, (שמות יד, טו): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, וּלְפִיכָךְ הִגְדִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל נַחְשׁוֹן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכָה לְהַקְרִיב רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', הֱוֵי: בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.

למנצח בנגינות. נודע ביהודה אלקים בישראל. זה שאמר הכתוב (הושע ה ט) אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. בשעה שגלו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין לא גלו התחילו אומרים אומות העכו"ם אין זה אלא כמי שנושא להם פנים לפי שהם בני אכסניא שלו ועל זה לא הגלם כיון שגלו הודיע אמונים בעולם שנאמר (שם) בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. באותה שעה נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. א"ר יהודה בר אלעי בשעה שהיו ישראל עומדין על הים היו עומדין ומדיינין זה עם זה זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה מתוך כך קפץ נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים ועליו הוא אומר (תהלים סח ב) הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. משה עמד בתפלה אמר לו הקב"ה משה בני עומדים בצרה ואתה מאריך בתפילה עת לקצר ועת להאריך. (שמות טו טז) דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך לפיכך זכה יהודה למלכות בישראל שנאמר (תהלים קיד ב-ג) היתה יהודה לקדשו וגו' מאי טעמא משום דהים ראה וינס. הוי נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. שהוא בישראל גדול. אמר לו בשעה שאתה עושה חסד עם יהודה כאילו אתה עושה חסד עם כל ישראל שכל ישראל נקראו על שבט יהודה. דבר אחר נודע ביהודה מפני מה זכה יהודה למלכות שאלה זו שאלו תלמידיו לרבי טרפון בצילה של שובך ביבנה מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה במעשה תמר. אמרו לו דיה להודיה שתכפר על הביאה מפני מה מפני שאמר (בראשית לז כו) מה בצע כי נהרוג. אמרו לו דיה הצלה שתכפר על המכירה אמר על ידי שאמר (שם מד לג) ישב נא עבדך תחת הנער. אמרו לו בעיא ערבא דמקיים ערבותיה אמר להם ובאיזה זכות לפי שקפץ לתוך גלי הים. שהיו כל השבטים עומדין ולא ירדו אחד מהן לים אלא זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה בין כך רצה שבט בנימין לירד בא נחשון בן עמינדב עם שבטו והיו מרגמין אותו וקפץ לפניו וירד לתוך גלי הים שנאמר (תהלים סח כח) בנימין צעיר רודם רד ים. שרי יהודה רגמתם שהיו מרגמין אותו והקדימו שנאמר (הושע יב א) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. והשלים להקב"ה וקידש את שמו וירד ובזכות זה זכה למלכות שנאמר (תהלים קיד ב) היתה יהודה לקדשו לפיכך ישראל ממשלותיו של יהודה. הוי נודע ביהודה אלקים: