מדרש על הושע יג:15

ז "וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית" (יונה ד׳:ח׳). מַאי 'חֲרִישִׁית'? אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, עוֹשָׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם. אָמַר לוֹ (רבא) [רַבָּה]: אִי הָכִי, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף". אֶלָּא אָמַר (רבא) [רַבָּה]: בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. [וְהַיְנוּ דִּכְתִיב]: (איוב ל״ז:י״ז) "אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם". אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר רַב חִסְדָּא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵימָתַי בְּגָדֶיךָ חַמִּים? בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁקִיט אֶרֶץ מִדָּרוֹם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווּ יָתְבֵי, חָלִיף וְאָזִיל גְּנֵיבָא עֲלַיְהוּ. אָמַר חַד לְחַבְרֵיהּ: נֵיקוּם מִקַּמֵּיהּ, [דְּבַר אוֹרְיָן הוּא]. אָמַר לֵיהּ אִידָךְ: מִקַּמֵּי פַּלְגָאָה נֵיקוּם? אַדְהָכִי אָתָא אִיהוּ לְגַבַּיְהוּ, אָמַר לְהוּ: בְּמַאי עַסְקִיתּוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: בְּרוּחוֹת. אָמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא, אָמַר רַב: אַרְבַּע רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכָל יוֹם, וְרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת עִם כֻּלָּן, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה מִכֻּלָּן. וְאִלְמָלֵא בֶּן נֵץ מַעֲמִידָהּ, נֶחֱרָב כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִפָּנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לט) "הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ, יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן". רָבָא וְרַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק] הֲווּ יָתְבֵי, הֲוָה חָלִיף וְאָזִיל רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב, דְּיָתִיב בְּגוּהַרְקָא דְּדַהֲבָא, וּפָרִיס עֲלֵיהּ סַרְבְּלָא דְּכַרְתִּי. רָבָא אָזַל לְגַבֵּיהּ, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לָא אָזַל לְגַבֵּיהּ. אָמַר: דִּילְמָא מֵאִינְשֵׁי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא נִינְהוּ, רָבָא צָרִיךְ לְהוּ, אֲנָא לָא צְרִיכְנָא לְהוּ. כִּדְחָזָא דְּרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב הֲוָה, אָזִיל לְגַבֵּיהּ, גַּלִי לְדַרְעֵיהּ, אָמַר: "שַׁדְיָא נָשִׁיב", אָמַר (רבא) [רַבָּה]: הָכִי אָמַר רַב: "אִשָּׁה מַפֶּלֶת בּוֹ". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: "אֲפִלּוּ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם מַרְקֶבֶת בּוֹ". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: "אֲפִלּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה מַסְרַחַת בּוֹ". אָמַר רַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק]: וּשְׁלָשְׁתָּן, מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: (הושע י״ג:ט״ו) "כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא, יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ" וְגוֹ'. 'יֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ', זֶה מְקוֹרָהּ שֶׁל אִשָּׁה. 'וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ', זֶה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה. (שם) "הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה", זוֹ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם. אָמַר [רָבָא]: עֲדִי, סוּרָאָה הוּא, דְּדַיְקֵי קְרָאֵי. מַאי: "כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא"? אָמַר רָבָא: אֲפִלּוּ שׁוּפְתָא בְּקוּפִינָא דְּמָרָא רַפְיָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִלּוּ סִיכְתָּא בְּדַפְנָא רַפְיָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אֲפִלּוּ קַנְיָא בְּכוּפְתָּא רַפְיָא.

כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה מפאת מזרח, למדנו לרוב פורעניות שהן מרוח קדים, כדכתיב ורוח הקדים נשא את הארבה, רוח קדים חרישית (יונה ד ח), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח). ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה (שמות יד כא). בני סורא דדייקי קראי אמרי כד רוח זה בא אפילו שופתא במרא רפיה. רב יוסף אמר אפילו סיכתא בדופנא רפיא. רב אחא בר יעקב אמר אפילו קופינא דמרא רפיא, היינו החור שבראש המרא, ועל שם שדוחין בין שני צידי החור קרי להו בין אחים, מפני שהן מדובקים. רבא אמר אפי' אשה מפלת בו, דכתיב ויבוש מקורו (הושע יג טו). ר' יוחנן אמר אפי' שכבת זרעו של איש מסרחת במעי אשה, דכתיב ויחרב מעינו (שם שם). ושמואל אמר אפי' מרגניתא שבים נרקבת בו, דכתיב הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה (שם שם):

ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים התחיל הים עומד כנגד משה, מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנוח זו לפנים מזו מכר את הפנימית ולא מכר את החיצונה בא לוקח להכניס ולא הניחו שומר, אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו טבעתו ולא קבל עליו, נהג המלך ובא, כיון שראה שומר את המלך התחיל בוריח, אמר לו בכל יום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך עכשיו מפני מה אתה בוריח אמר לו לא מלפניך אני בוריח אלא מלפני המלך אני בוריח כך כשבא משה ועמד על הים אמר לו דבר ה' עליך שים נא דרך ויעברו גאולים, משיב הים ואומר למשה בן עמרם והלא אדם הראשון לא נברא בתחלה [אלא] בסוף ששת ימי בראשית ואני נבראתי קודם שיברא הריני גדול ממך אין אני נבקע מלפניך משיב משה לפני הקב"ה כך וכך אמר הים רבונו של עולם כדאי הוא אין הים נבקע מלפני אלא אמור לו אתה במאמרך ויבקע אמר לו הקב״ה למשה אם אני אומר לים ויבקע שוב אין לו רפואה לעולם ולעולמי עולמים אלא אמור לו אתה ויבקע כדי שתהא לו רפואה על ידך אלא הרי מעין גבורה עמך, מיד בא משה וגבורה לימינו מהלכת שנ' (ישעיה ס"ג י"ב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקיע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, כשראה הים את הגבורה שהיא עומדת לימין משה אמר לה לארץ עשה לי מחילות ואכנס בחליליך מפני אדון המעשים ברוך הוא: וכשראה משה את הים שהוא נס מפניו אמר לו משה בכל יום הייתי אומר לך בשם הקדש ולא היית מקבל עליך הראיתיך מטה ולא קבלת עליך עכשיו מה לך הים כי תנוס משיב הים ואומר למשה בן עמרם בן עמרם אל תתן רבות לעצמך לא מפניך אני נס אלא מלפני אדון כל המעשים שיתקדש שמו בעולמו שנ' (תהלי' קי"ד ז') מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. עזה שברוחות והי זו זו רוח הקדים וכן הוא אומר (ישעיה כ"ז ה') הנה ברוחו הקשה ביום קדים ואומר (הושע י"ג ט"ו) כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה: וכן אין הקב״ה נפרע מן הרשעים אלא ברוח הקדים שנ' (ירמיה י"ח י"ז) ברוח קדים אפיצם: וישם את הים לחרבה. עשאו כחרבה: ויבקעו המים. כל מים שבעולם נחלקו מניין אתה אומר מים שבבאר ושבשיח ושבמערה ושבכר ושבהבית ושבכוס ושבצלוחית ת"ל ויבקע הים אין כתיב כאן אלא דבקעו המים כל מים שבעולם נחלקו ר' נתן אומר מניין שהמים העליונים והתחתונים נחלקו שנ' (תהלים ע"ז י"ז) ראוך מים יחילו אלו מים העליונים אף ירגזו תהומות אלו מים התחתונים ואומר (חבקוק ג' י') נתן תהום קולו רום ידיהו נשא: וכשחזר הים כל מים שבעולם חזרו: ויבקעו המים. יבש להם הקב"ה את המים תחלה ואת הטיט לא יבש, התחילו ישראל אומרין מים יכול ליבש וטיט אינו יכול ליבש אמר להם הקב"ה נסיתי אתכם ולא עמדתם אלא בדרך שאבדו מצרים בים כך אתם ראויין לאבד מן העולם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול שנקרא עליכם הדא הוא דכתיב (תהלי' ק"ו ז') וימרו על ים בים סוף מיד יבש להם הקב"ה את הטיט: