מדרש על ויקרא 4:2: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

מְנָא הַנֵּי מִילֵי? דְּתָנוּ רַבָּנָן: (ויקרא ט״ז:ט״ו-ט״ז) "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ'. 'פְּשָׁעִים', אֵלּוּ הַמְּרָדִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מלכים ב ג׳:ז׳) "מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי", וְאוֹמֵר: (שם ח) "אָז תִּפְשָׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא". 'חַטָּאוֹת', אֵלּוּ הַשְּׁגָגוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ויקרא ד׳:ב׳) "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה".

[א] 'נפש...בני ישראל' – הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

[א] "נפש כי תחטא" – בני ישראל מביאים חטאת ואין עובדי כוכבים מביאים חטאת; ואין צריך לומר מצוה שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצוה שנצטוו עליהם בני נח – אין מביאים עליהם חטאת. "בני ישראל" – אין לי אלא בני ישראל; ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר "נפש".