מכילתא דרבי ישמעאל
דבר אחר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם - למה נאמר? לפי שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקיים מחלליה מות יומת? בשאר כל מלאכות, חוץ מן המערכה, ובמערכה, ומה אני מקיים לא תכבה? בשאר כל הימים חוץ מן השבת, תלמוד לומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם -במושבות אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המקדש. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל: הרי הוא אומר: לא תבערו אש, למה נאמר? לפי שהוא אומר: וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקיים מחלליה מות יומת? בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין. או אינו אפילו במיתת בית דין, ומה אני מקיים: ותלית אותו על עץ, בשאר כל הימים, חוץ מן השבת. ובשבת? ת"ל: לא תבערו אש וגו'. שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד: מה שרפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין, ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. רבי יונתן אומר:
ספרא
[ד] וכשהוא אומר בדשן (ויקרא ו, ד) "אל מחוץ למחנה" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (ויקרא ד, יב) "אל מקום טהור אל שפך הדשן", ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, יב – עי' במלבי"ם) "אל מחוץ למחנה"? – ליתן לו מחנה שלישית.
תנחומא בובר
[אחרי מות שני בני אהרן]. (ר' יצחק) [ר' אחווא] בר זעירא אמר אף לזאת יחד לבי ויתר ממקומו (איוב לז א), מהו ויתר, מקפץ, כמו שאמר לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא כא), ומתרגמינן לקפצא, טטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים (וגירר) [וגידר] את הפרוכת, ונכנס בשלום ויצא בשלום, ובני אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים [דכתיב אחרי מות שני בני אהרן.