ויקרא ו:טז מדרש: ספרא, מדרש לקח טוב וספרי דברים

[ד] "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאָכֵל" – מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת. אין לי אלא מנחת חובתו; מנחת נדבתו מנין? תלמוד לומר 'כל מנחת כהן'. אין לי אלא כולה; מקצתה מנין? תלמוד לומר "תהיה" – אפילו כל שהוא. אין לי אלא העליונה ב'כליל תקטר' והתחתונה ב'לא תאכל'; מנין העליונה ב'לא תאכל' והתחתונה ב'כליל תקטר'? תלמוד לומר "כליל" (ויקרא ו, טו) "כליל" (שם טז,) לגזירה שוה. ר' אליעזר אומר "כליל תהיה לא תאָכֵל" – כל שבכליל; ליתן לא תעשה על אכילתן.

פס'. יורו משפטיך שיהו כל ההוראות נתונות על פיהם. כענין שנא' (דברים י״ז:ט׳) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. על פי התורה אשר יורוך. ותורתך לישראל על פי התורה אשר יורוך. ישימו קטורה באפך. זו קטרת שלפני לפנים. וכליל על מזבחך. אלו מנחות שאינן נאכלין. שנאמר (ויקרא ו׳:ט״ז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל:

[יא] "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – שתהא עבודת מנחת חוטא של כהן כשירה בו. או אינו אומר אלא להתיר עשירית האיפה של כהן? מה אני מקיים "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"? – מנחת נדבתו, אבל עשירית האיפה שלו תאכל? תלמוד לומר "לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – הרי היא לכהן כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו אינה נאכלת, אף עשירית האיפה אינה נאכלת. ר' שמעון אומר "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף עשירית האיפה של כהן נקמצת. הקומץ קרב לעצמו והשירים קרבים בעצמם.