מדרש על חגי 2:22

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְגוֹ' (ישעיה ה, טז). אֵימָתַי נַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבוֹהַּ בְּעוֹלָמוֹ. כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה מִשְׁפָּט בָּאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: נִצָּב לָרִיב ה' וְעוֹמֵד לָדִין עַמִּים (שם ג, יג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, חֲזֵה הֲוִית עַד דֵּי כָרְסָוָן רְמִיו (דניאל ז, ט). מַהוּ כָרְסָוָן, וְכִי כִּסְּאוֹת הַרְבֵּה הֵן. וְהָא כְּתִיב: וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא (ישעיה ו, א). וּכְתִיב: מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין (משלי כ, ח). וּמַהוּ כָרְסָוָן. רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא. חַד אָמַר, כָרְסָוָן, זֶה הַכִּסֵּא וַאֲפוֹפְרִין שֶׁלּוֹ. וְחַד אָמַר, אֵלּוּ כִּסְּאוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעָתִיד לְהָפְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת (חגי ב, כב). תֵּדַע, שֶׁכֵּן הוּא אָמַר, כָרְסָוָן רְמִיו, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (שמות טו, א). וְרַבָּנָן אָמְרֵי מַהוּ כָרְסָוָן. לֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב, וְהַמַּלְאָכִים נוֹתְנִין כִּסְּאוֹת לִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵן יוֹשְׁבִין. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנִים כְּאַב בֵּית דִּין וְדָנִין לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּמִשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ (ישעיה ג, יד). עַל זִקְנֵי עַמּוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו. מְלַמֵּד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנִים וְשָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְדָן לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וּמִי הֵן. אֵלּוּ כִּסְּאוֹת בֵּית דָּוִד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְּאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְּאוֹת לְבֵית דָּוִד (תהלים קכב, ה). אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִלְקִיָּה הַדְּרוֹמָה, אִם אַתָּה אוֹמֵר, כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְּאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְּאוֹת לְבֵית דָּוִד, מַהוּ וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב (דניאל ז, ט). אֶלָּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם כְּאַב בֵּית דִּין וְדָן עִמָּהֶם אֶת הָאֻמּוֹת. לְכָךְ כְּתִיב: עַד דֵּי כָרְסָוָן רְמִיו. וּמַהוּ וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא (שם). שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַקֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּפוֹרֵעַ לָהֶם שְׂכַר מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לָדוּן אוֹתָן וּלְחַיְּבָם לָעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶן זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי, כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן, וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ (ישעיה יד, לב). וּמִיָּד עוֹשֶׂה בָּהֶן אֶת הַדִּין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֶׂה גָּבוֹהַּ בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט (שם ה, טז). מַהוּ וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה. שֶׁהוּא מִתְקַדֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ, בִּצְדָקָה, שֶׁהוּא מְלַמֵּד עַל יִשְׂרָאֵל סַנֵּיגוֹרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ (ישעיה סג, א). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֶעָתִיד אֲנִי מִתְקַדֵּשׁ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי (שם כט, כג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (שם מט, ג). וְאַתֶּם מִתְקַדְּשִׁים בִּי וַאֲנִי מִתְקַדֵּשׁ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (ויקרא יא, מד).

וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלים קדישם תהיו [כי קדוש אני ה' אלהיכם] (ויקרא יט א ב), זש"ה ויגבה ה' צבאות במשפט [והאל הקדוש נקדש בצדקה] (ישעיה ה טז), אימתי נעשה הקב"ה גבוה בעולמו, כשיעשה דין ומשפט באומות העולם, שנאמר נצב לריב ה' ועומד לדין עמים (שם ג יג), ואומר (חזי) [חזה] הוית עד (דיכורסוון) [די כרסון] רמיו (דניאל ז ט), מהו (כורסוון) [כרסון], וכי כסאות הרבה הן, והכתיב ואראה את ה' יושב על כסא (ישעיה ו א), מהו כורסוון, ר' יוסי הגלילי וד' עקיבא חד אמר כורסוון זה הכסא ואפיפורין שלו (הדום רגליו), וחד אמר אלו כסאות של אומות העולם שעתיד הקב"ה להפכן, שנאמר והפכתי (את) כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים (חגי ב כב). תדע [לך] שכן הוא, כורסוון יתיב אין כתיב כאן, אלא רמיו, וכתיב סוס ורוכבו רמה בים (שמות טו א). ורבנן אמרין מהו כורסוון, לעתיד לבא הקב"ה יושב, והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים, והקב"ה יושב כאב ב"ד עמהם, ודנין לאומות העולם, שנאמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד), על זקני עמו אין כתיב כאן, אלא עם זקני, מלמד שהקב"ה יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן לאומות העולם, ומי הן אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר כי שם ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד (תהלים קכב ב). אמר ר' פנחס בשם ר' חלקיה [הדרומי] בשם ר' ראובן אם אתה אומר כי שם ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, ומה ועתיק יומין יתיב (דניאל ז ט), שהוא יושב ביניהם כאב בית דין, ודן עמהם את האומות לפיכך כתיב עד (דיכורסוון) [די כרסון] רמיו. מהו ושער (רישיה) [ראשה] כעמר (נקי) [נקא] (דניאל שם), שהקב"ה מנקה את עצמו מאומות העולם, ופורע להם שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, כדי לדון אותן ולחייבן בעולם הבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה, ולא ימצא להם זכות, שנאמר ומה יענה מלאכי גוי כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישעיה יד לב), ומיד הוא עושה בהם את הדין, באותה שעה הקב"ה נעשה גבוה בעולמו, שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט [והאל הקדוש נקדש בצדקה] (שם ה טז), מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה, שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל, שנאמר אני מדבר בצדקה (שם סג א), אמר קב"ה לישראל אני מתקדש בך, שנאמר כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב וגו' (שם כט כג), וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר (שם מט ג), ואתם מתקדשים בי, ואני מתקדש בכם, שנאמר [והתקדשתם] והייתם קדוישם כי קדוש אני (ויקרא יא מד).

ר' אלעזר אמר אם יש דין למטה אין דין למעלה, אם אין דין למעלה יש דין למטה, כיצד אם יעשו התחתונים דין אין דין למעלה, לכך אמר הקב"ה שמרו את המשפט מלמטה שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלה, הוי ואלה המשפטים. אמר להם הקב"ה, כל שאני עושה בדין אני עושה, שאם הייתי מבקש לעבור על הדין פעם אחת, לא היה העולם יכול לעמוד, אמר ישעיה חימה אין לי [מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד] (ישעיה כז ד), פסיעה אחת הייתי פוסע ומעביר על הדין, אציתנה יחד מיד היה העולם נשרף, או יחזק במעוזי (שם שם ה), שידי אחוזה בדין, [שנאמר] ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא), יעשה שלום לי (ישעיה שם), יעשה שלום ביני ובין המשפט, אם שנותי ברק חרבי (דברים שם), אם משנה אני מדת הדין, ברק אחד יצא ויחריב את העלם, ומה אני עושה תאחז במשפט ידי, אמר הקב"ה אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשוט בעשו ידי, ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעה לי בעולם הזה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא ראה מה כתיב והיה ביום ההוא (נאום ה') אבקש להשמיד את כל הגוים (זכריה יב ט), אומרים לו ישראל רבונו של עלם ומי ממחה על ידך שאתה אומר אבקש, אלא אמר הקב"ה כשאבקש להם זכות ולא אמצא, באותה שעה אבקש להשמיד את כל הגוים, אמר ר' לוי ראה מה כתיב חזה הוית עד (דיכורסון) [די כרסון] רמיו (דניאל ז ט), אמר הקב"ה כשאקנה מאומות העולם מעט מצות קלות שעשו לפני באותה שעה עד די כורסון רמיו, כסאות של אומות העולם עתיד הקב"ה להפכן, שנאמר והפכתי כסא ממלכות [והשמדתי חוזק ממלכות] הגוים (חגי ב כב), באותה שעה אני גואל אתכם, ואין אתם משתעבדים עוד, שנאמר וענתיך ולא אענך עוד (נחום א יב).