מדרש על יהושע 2:2

הֲלָכָה מַהוּ לִפְרשׁ לַיָּם הַגָּדוֹל קֹדֶם לַשַּׁבָּת שְׁלשָׁה יָמִים, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי שופטים רג): אֵין מַפְלִיגִין בִּסְּפִינָה בַּיָּם הַגָּדוֹל שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת בִּזְּמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְמָקוֹם רָחוֹק, אֲבָל אִם מְבַקֵּשׁ לִפְרשׁ כְּמוֹ מִצּוֹר לְצִידוֹן, מֻתָּר לוֹ לִפְרשׁ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁהוּא יָכוֹל לֵילֵךְ מִבְּעוֹד יוֹם, בִּשְׁלִיחַ הָרְשׁוּת, וְאִם הָיָה שְׁלִיחַ מִצְוָה, מֻתָּר לוֹ לִפְרשׁ בְּכָל יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִיחַ מִצְוָה וּשְׁלִיחַ מִצְוָה דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּסֻכָּה שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁשְּׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה, שֶׁאֵין לְךָ חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשָׁלִיחַ שֶׁמִּשְׁתַּלֵּחַ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ כְּדֵי שֶׁיִּצְלַח בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְאֵין לְךָ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתָן כְּאוֹתָם שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, א): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם, מִי הָיוּ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ פִּינְחָס וְכָלֵב, וְהָלְכוּ וְנָתְנוּ נַפְשָׁם וְהִצְלִיחוּ בִּשְׁלִיחוּתָן. מַהוּ (יהושע ב, א): חֶרֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן קַדָּרִין וְהָיוּ צוֹוְחִין הֲרֵי קְדֵרוֹת, מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבוֹא וְיִקְנֶה, כָּל כָּךְ לָמָּה, שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ בָּהֶן אָדָם, קְרֵי בֵּיהּ חֶרֶשׂ, כְּדֵי שֶׁלֹא יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן מְרַגְּלִים. (יהושע ב, א): וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה, עָמְדָה וְקִבְּלָן, וְהִרְגִּישׁ בָּהֶן מֶלֶךְ יְרִיחוֹ וְשָׁמַע שֶׁבָּאוּ לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ב): וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר, כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ לְבַקְּשָׁם, מֶה עָשְׂתָה רָחָב, נָטְלָה אוֹתָם לְהַטְמִינָם, אָמַר לָהּ פִּינְחָס אֲנִי כֹהֵן וְהַכֹּהֲנִים נִמְשְׁלוּ לְמַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ז): כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא, וְהַמַּלְאָךְ מְבַקֵּשׁ נִרְאֶה מְבַקֵּשׁ אֵינוֹ נִרְאֶה. וּמִנַּיִן שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַנְּבִיאִים כְּמַלְאָכִים, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּמשֶׁה (במדבר כ, טז): וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם, וַהֲלוֹא משֶׁה הָיָה, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַנְּבִיאִים כְּמַלְאָכִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שופטים ב, א): וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וַהֲלוֹא פִּינְחָס הָיָה, אֶלָּא מִיכָּן שֶׁנִּקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, לְפִיכָךְ אָמַר לָהּ פִּינְחָס אֲנִי כֹהֵן וְאֵינִי צָרִיךְ לְהַטְמִין, הַטְמִינִי לְכָלֵב חֲבֵרִי וַאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵיהֶן וְאֵינָן רוֹאִין אוֹתִי, וְכֵן עָשְׂתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ד): וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע ב, ד): וַתִּצְפְּנוֹ, הֲרֵי שֶׁלֹא הִטְמִינָה לְפִינְחָס אֶלָּא לְכָלֵב, לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה נָתְנוּ שְׁנֵי צַדִּיקִים אֵלּוּ נַפְשָׁם לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָם. אֲבָל שְׁלוּחִים שֶׁשָּׁלַח משֶׁה הָיוּ רְשָׁעִים, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (במדבר יג, ב): שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים.

ויחפרו. מלת חפר אחד מן הדברים שאין יכולת לדעת טעמו, בלעדי תיבה הסמוכה לה, כי יש לומר חפר לשון כניעת חרפה, כגון וחפרה הלבנה (ישעיה כד כג), כי לא תחפירי (שם נד ד), וכל דומיהן, ויש לומר לשון מרגלים, כגון לחפור את הארץ (יהושע ב ב), וכגון לחפור פארות ולעטלפים (ישעיה ב כ), ומתרגם לטעייתא, היא ע"ז של אשירה המחפית עובדיה, וכגון ותחפרו מהגנות (שם א כט), ויש לומר לשון כרייה וחפירה בקרקע, כגון באר חפרוה שרים (במדבר כא יח), וכגון זה ויחפרו עבדי יצחק בנחל. ה' בארות חפרו חוץ מאותן של אביו, כנגד ה' ספרי תורה הקרואה מים חיים, הראשון זה, שנאמר וימצאו שם באר מים חיים, כלומר נובעין שאין פוסקין: