מדרש על יואל 2:16

אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה, משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב י״ב:י״ג) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהילים קמ״ה:ח׳)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז, ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג׳:ט״ז) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).

רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז (תהלים ח, ג). עוֹלְלִים, אֵלּוּ שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִם לֹא רָאוּ אוֹר (איוב ג, טז). יֹנְקִים, אֵלּוּ שֶׁיּוֹנְקִים מִשְּׁדֵי אִמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיוֹנְקֵי שָׁדָיִם (יואל ב, טז). רַבִּי אוֹמֵר: עוֹלְלִים, אֵלּוּ שֶׁבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ (ירמיה ט, כ). וְאוֹמֵר: עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם (איכה ד, ד). וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ פָּתְחוּ פִּיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף עֻבָּרִין שֶׁבְּמֵעֵי אִמָּן אָמְרוּ שִׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל (תהלים סח, כז). וְאַף מַלְאָכִים אָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ (תהלים ח, ב).

שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות (איכה ב׳:י״ט) מכאן אמרו ישמור אדם על בניו ועל בני ביתו שלא יצא אחד מהם לדבר עבירה חס ושלום ולא לידי דבר מכוער שנאמר (דברים ל״א:י״ב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף ואומר (יואל ב׳:ט״ז) אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים יצא חתן מחדרו וגו'. ואין זקנים אלא ת"ח שנאמר (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'. ואין עוללים ויונקי שדים אלא תינוקות של בית רבן שנאמר (תהילים ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. ואין שדים אלא תורה שנאמר (ישעיהו ס״ו:י״א) למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה וגו'. מה יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה זה הנשיא ואב בית דין מכאן אמרו אפילו חכם כמשה רבינו וחסיד כאהרן לא יאמר הואיל ואני יושב במנוחה בביתי שלום עלי נפשי אלא יצא ויכנוס עם הציבור בצער ועליהם הוא אומר יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה' ויאמרו חוסה ה' על עמך וגו'. כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ירד משמי שמים העליונים ממקום כבודו וגדלו ושכן עם ישראל בשביל התורה שעשו מכאן אמרו אפילו יש לו לאדם מאה בתים ומאה כרמים ומאה שדות יניח הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ולכל מקום שמחדשין בו תורה שבשביל דבר זה יהא זוכה לכל מה שיחפוץ וכן דוד היה אומר (תהילים קל״ב:ד׳) אם אתן שנת לעיני וגו' ומתוך כך היה דוד זוכה לדברים גדולים מכאן אמרו מי שיש לו ת"ח בתוך ביתו ויודע במדתו ומפרנסו עם בני ביתו ברכה נכנסת לו בתוך מעשי ידיו לעולם שכן מצינו ביוסף שהיה בבית פוטיפר נאמר בו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וגו' (בראשית ל״ט:ה׳) מכאן אמרו ארבע תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לגאולה תפלה תיכף לנטילת ידים ברכה תיכף לת"ח ברכה במעשה ידיו ויתפללו ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלקיהם ה' חנון ורחום ומלא רחמים רבים שפתותיך דובבות מישרים שפתותיך דובבות בבינה ובדעת ובחכמה והשכל כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ברחמים כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת ועליהם אמר דוד (תהילים קט״ז:ד׳) אנה ה' מלטה נפשי וגו' אף הקב"ה השיבו בתשובה שנאמר (יואל ב׳:י״ח-י״ט) ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו ויען ה' ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אותו ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים וכל כך למה כדי שלא יצאו ישראל מבתיהם ויצאו בעיירות אחרות להביא בר ולחם ומזון לתוך בתיהם לכך נאמר חוסה ה' על עמך וגו' ויען ה' ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אותו ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים וכל העכו"ם הנשארים בארץ לימות בן דוד יהיו הולכין לבתיהם ומביאין בר ולחם ומזון לבתיהם של ישראל ומעשרין את ישראל עושר גדול שנאמר (מלאכי ג׳:י״ב) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ וגו' ואומר (יואל ב׳:כ״ה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' וגו' ולא יבושו עמי לעולם אלו ארבע מיני אומות שנשתעבדו בהם בישראל וכל כך למה כדי שיהא להם שכר. משלו משל למה"ד למלך שכעס על בנו ותפסו בידו והכניסו לבית רבו וקובל לרבו על בנו ועמד רבו והכהו מכות גדולות לפני אביו ואמר לו רבו בני אע"פ שהכיתך מכות גדולות אינן אלא קטנות לפניך לפי מעשיך והמכות האלה הם לטובתך כדי שתיטיב מעשיך וייטיב לך אביך אח"כ על מעשיך הטובים כך ישראל מתיסרים ביסורים גדולים על מעשיהם הרעים ואינן אלא יסורים קלים לפי מעשיהם ולא עוד אלא שהם מקבלים שכר על היסורין שלהם לכך נאמר ושלמתי לכם את השנים וגו' ולא יבושו עמי לעולם: