מדרש על יואל 3:4

דרש ר' תנחומא כטקסיס מלכים בא דבר הקודש על מצרים, דרך מלכים בתחלה שולח וקורא לעיר מורדת לשלום, והקב"ה שלח ואמר שלח את בני ויעבדוני (שמות ד נג), דרך המלך אם אינה משלמת (שובר) [סוכר] להם אמת המים, והקב"ה הפך מימיהם לדם. דרך מלכים מביא עליהם קולנין, והקב"ה הביא עליהם צפרדעים שמקרקרין במעיהם. דרך מלכים יורה בהם חיצים ולולביות, והקב"ה הפך עפרם לכנים, שהיו בגופם לחיצים. דרך מלכים מביא עליהם ברבריים והורגין אותם, והקב"ה שלח עליהם ערוב שמשכלין אותם. דרך מלכים מביא עליהם דורמסיות, והקב"ה הסגיר לדבר בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח מח). דרך מלכים מרבה עליהם אוכלוסין, והקב"ה הביא עליהן שמונה מאות מיני ארבה. דרך מלכים הורג גדולים שבהם ויתר העם מוליך שולל, והקב"ה שלח חשך שיחשיך להם ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י כג). דרך מלכים תופשם ומחביאם בבאי כלאים והקב"ה הרג בכוריהם ויתרם טבעו בים. וכשם שדן את מצרים, כך עתיד לדון את אדום, במצרים כתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים (שמות ז כא), ובפרענות אדום ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן (יואל ג ג), וכתיב השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (יואל ג ד), במצרים קולנין אלו הצפרדעים, ובאדום כתיב קול שאון מעיר (ישעי' סו ו), במצרים כתיב כל עפר הארץ היה כינים (שמות ח יג), ובאדום כתיב והפכתי נחליה לזפת ועפרה לגפרית (ישעי' לד ט). במצרים כתיב דבר כבד מאד (שמות ט ג), ובאדום כתיב ונשפטתי אותו בדבר ובדם (יחזקאל לח כב). במצרים כתיב ויהי שחין אבעבועות (שמות ט י), ובאדום כתיב המק בשרו ועיניו תמקנה בחוריהן (זכרי' יד יב). במצרים כתיב ויעל הארבה (שמות י יד), ובאדום כתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חיות השדה הקבצו ובאו האספו [מסביב] על זבחי אשר אני זובח לכם [זבח גדול] על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט יז). ובכלל צפור כל כנף יש כל מיני ארבה. במצרים כתיב ויהי חשך אפלה (שמות י כב), ובאדום כתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישעי' לד יא), וכתיב השמש יהפך לחשך (יואל ג ד), וכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל וגו' (ישעי' ס ב), במצרים כתיב וה' הכה כל בכור (שמות יב כט) ובאדום כתיב (והורדתי ראמים לטבח וגו') [וירדו ראמים עמם] (ישעי' לד ז), וכתיב נסיכי צפון כולם (יחזקאל לב ל), במצרים כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד), ובאדום כתיב יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כד כא). במצרים כתיב כי ה' נלחם להם (שמות יד כה), ובאדום כתיב מלחמה לה' בעמלק (שם יז טז), הן אלה קצת דרכי פורענתם ורעם גבורות החזיונות ובטחתם של ישראל הלא הם כתובים על ידי כל נביא וכל חוזה, וכה"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו), יראו עיני וישמח לבי:

ועוד שבתי לתפלה לפני ה׳ בצום ושק ואפר עד שראיתי והנה יד נגעה בי והעמידני על רגלי ויאמר אלי, שאל לך איש צדיק מה תשאל, ואשאלהו ואמרתי לו באחרית האלה כיצד יתקבצו כל ישראל מארבע כנפות הארץ, ואיך תהיה יציאתם מתחת יד המלכיות, ואם יוצאים לאנה הם יוצאים, וכיצד תהיה הליכתם ומה יוכלו לעשות? ארצה שתגיד לי הדברים הללו וכיוצא בהם עד סוף כל הדבר. ויענני מדלתות השמים ויאמר לי: באחרית מלכות בני ישמעאל, יצאו הרומיים על ירושלם ועושים מלחמה עם בני ישמעאל והארץ תכבש לפניהם, והם באים בתוכה והורגים בה הרבה מבני ישמעאל ומפילים בה חללים הרבה ושובים מבנות ישמעאל שביה גדולה, ומוציאין מוחות מהתינוקות ושוחטין בכל יום תינוקות ליש"ו, ובאותו העת יצר לישראל מאד, ובאותו זמן יעיר ה׳ שבטי ישראל ויבואו לירושלם עיר הקדש וימצאו בתורה כתוב וה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן (שמות י"ג כ"א). ועוד כתיב כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה׳ וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ישעיה נ"ב י"ב), והם מהלכים בעב וערפל ויעשו מלחמה עם האדומיים ויהרגו מהם הרג רב, ויצא שמם בעולם שבאו השבטים, ובעת ההיא יתקיים בישראל הפסוק וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר (דניאל י״ב א'), ויעמדו האומות על ישראל והורגים מהם הרג רב ופושעים מעמי הארץ הרבה, ומענים בכבלים הרבה מן החסידים כדי לעזוב תורת ה׳, ועוד שהם בזו הצרה ימים מעטים יביא ה׳ רוח גדול וחזק ורעב גדול ועב שחור שלא נראה בעולם כמוהו, ומתוך אותו הרוח יפזר הקב״ה השבטים בכל עיר ועיר, ועליהם נאמר מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה (ישעיה ס' ח'), ויתקבצו מישראל אל ירושלם מעט אנשים ולא ימצאו לחם, ויחזיר הקב״ה לישראל החול לסולת, ועל העת ההיא נאמר יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים (תהלים ע"ב ט"ז), (עי׳ מדרש קהלת פ׳ מה שהיה). ויעמוד נחמיה בן חושיאל ועושה אותיות בדבר ה׳, ויעמוד מלך וכופר בדין, ומראה עצמו כעובד ה׳, ולבו לא נכון עמו. ויצא רעם גדול בעולם ויפחדו ממנו כל העולם, ויתקבצו ישראל אל נחמיה בן חושיאל, ומלך מצרים ישלים עמו ויהרוג כל המדינות אשר סביבות ירושלם כגון טבריה ודמשק ואשקלון, וישמעו או״ה ותפול עליהם אימה ופחד. והאות אשר יהיה באותו העת כי הכוכבים ייראו כדם, ועל אותו העת נאמר הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם (יואל ג׳ ד׳), ומשלח הקב"ה באו"ה מכות עשר כמו ששלח במצרים, לקיים מה שנאמר וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה׳ שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ (ישעיה י"א י"א). אמרו שיש ברומי אבן של שיש והיא דמות נערה יפה מראה מששת ימי בראשית, ובאין בני בליעל מאו״ה ושוכבין אתה ומתעברת, ולקץ תשעה חדשים מתבקעת ויצא בן זכר דמות אדם, ארכו י״ב אמות ורחבו ב׳ אמות ועיניו אדומות עקומות, שער ראשו אדום כזהב ופעמי רגליו ירוקים, ויש לו שני קדקדים וקוראין אותו ארמילוס. ויבא אצל אדום ויאמר להם משיחכם אני, אני הוא אלהיכם, ומטעה אותם ומיד הם מאמינים בו והם ממליכים אותו ומתחברין כל בני עשו ובאין אצלו, והולך ומבשר לכל המדינות ואומר לבני עשו הביאו לי תורתי שנתתי לכם, ועוד באין או״ה והם מביאים ספר... ואומר להם הוא שנתתי לפניכם ואומר להם אני ה׳ אלהיכם ואני משיחכם ואלהיכם, ובאותה שעה משגר לנחמיה וכל ישראל, ואומר להם הביאו לי תורתכם והעידו לי שאני אל. ומיד כל ישראל תמהין ומתפחדין, ובאותה שעה יעמוד נחמיה ושלשה אנשים עמו מבני אפרים והולכים עמו וס"ת עמם וקוראים לפניו אנכי ולא יהיה לך, והוא אומר אין בתורתכם כלום מזה? אני (איני?) מניח אתכם עד שתאמינו שאני אלוה כדרך שהאמינו בי או״ה, ומיד עומד כנגדו נחמיה ואומר לו אין אתה אלוה אלא שטן, ואומר להם ארמילוס מדוע כזבתם בי, אצוה להרוג אתכם, ואומר לעבדיו תפשוהו לנחמיה, ומיד יקום ושלשים אלף גבורים מישראל ועושה עמו מלחמה והורג ממחנה ארמילוס מאתים אלף, ויחרה אף ארמילוס ויקבץ כל חיילי או״ה, ועושה מלחמה עם בני ישראל והורג מישראל אלף אלפים ועוד, הרג את נחמיה בעת צהרים, ועל אותה העת נאמר וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ אלהים וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר (עמוס ח׳ ט׳), והנשאר מישראל יברחו אל מדבר העמים וישבו שם ארבעים וחמשה יום בלא לחם ובלא מים כי אם עשב השדה יהיה מאכלם, ולאחר מ״ה יום יבא ארמילוס וילחם במצרים וילכדה, שנאמר וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה (דניאל י״א מ״ב), וחוזר ומשים פניו אל ירושלם להחריבה פעם שניה, שנאמר וְיִטַּע אָהֳלֶי אַפַּדְנוֹ.

ואמר ר׳ אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתן שנאמר (איוב כ כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ידע שריד באהלו ואין שריד אלא ת״ח שנאמר (יואל ג ד) ובשרידים אשר ה׳ קורא. וא״ר אלעזר כל שאינו מהנה ת״ח מנכסיו אין רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (איוב כ כו) אין שריד לאכלו ע״כ לא יחיל טובו ואין שריד אלא ת״ח שנא׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא. ואמר ר׳ אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (שם) אין שריד לאכלו על כן לא יכיל טובו. והא״ר אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד ע״ז שנאמר (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן הממלאים למי ממסך לא קשיא הא דאיכא שלמה בהדיה תא דליכא שלמה בהדיה. ואמר ר׳ אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע״ז כתיב הכא (בראשית כז יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים, וא״ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים א״ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו ש״מ: