מדרש על ירמיהו 1:11

וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו' (הושע ב, א), וְהֵיכָן נֶאֱמַר לָהֶם, כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה קָרָא אוֹתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַמּוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְךָ, מִיָּד חָגַר משֶׁה מָתְנָיו בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וגו'. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מְנַשֶּׁקֶת לְסָרִיס, אָמַר לְשׁוֹשְׁבִינָהּ מְגָרְשָׁהּ אֲנִי, טוֹרְפָהּ אֲנִי, תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ. אָמַר לוֹ לָמָּה, שֶׁמְצָאתִיהָ מְנַשֶּׁקֶת לְסָרִיס. אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הִיא מַעֲמֶדֶת לְךָ בָּנִים נָאִים וְגִבּוֹרִים וְהֵם יוֹרְדִין עִמְךָ לַמִּלְחָמָה. אָמַר אֵין הֵימֶנּוּ תּוֹחֶלֶת, אֵין מוֹלִיד לִי, וְעַל דָּבָר שֶׁאֵין הֵימֶנּוּ הֲנָאָה אַתָּה כּוֹעֵס, כָּךְ (שמות לב, ז): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו', אָמַר לוֹ משֶׁה זֶה הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוּא מְסַיְּעֶךָ הוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים וְאַתָּה מַפְרִיחַ טְלָלִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי יֵשׁ בּוֹ תּוֹחֶלֶת. אָמַר לוֹ משֶׁה וְאִם אֵין בּוֹ מַמָּשׁ לָמָּה אַתָּה כּוֹעֵס, (שמות לב, יא יג): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו' לָמָּה יֹאמְרוּ וגו' זְכֹר לְאַבְרָהָם וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה וגו' שֶׁלּוֹ, הֱוֵי: וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו'. דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (הושע א, ב ג): לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וגו' וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר וגו' וְכָל הָעִנְיָן (הושע א, ט): קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וגו', וְאַחַר כָּךְ (הושע ב, א): וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו', מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם כָּךְ הָיָה מְחַבְּבָן, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹהֲבָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ אָמַר מְגַרְשָׁהּ אֲנִי וְאֵינִי חָס עַל בָּנֶיהָ, לֹא הִיא אִשְׁתִּי וְלֹא אֲנִי אִישָׁהּ, יָרַד לַשּׁוּק הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי, אָמַר לוֹ עֲשֵׂה לְאִשְׁתִּי תַּכְשִׁיטִים שֶׁל זָהָב, הָלַךְ אוֹהֲבוֹ וּמָצָא לוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ תַּכְשִׁיטִים, הָלַךְ וְאָמַר לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ לֹא שְׁמַעְתֶּן שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם אִשְׁתּוֹ וְהוּא אוֹמֵר לָהּ מְגַרְשָׁהּ אֲנִי, עַכְשָׁו רָאִיתִי אוֹתוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה תַּכְשִׁיטִין לְאִשְׁתִּי. כָּךְ כְּשֶׁכָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר לְהוֹשֵׁעַ: קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וגו', אֵינִי מְבַקְשָׁהּ (הושע ב, ב): זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ וגו', אֵינִי מְרַחֵם עָלֶיהָ (הושע ב, ו): קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה, לֹא הִיא שֶׁלִּי וְלֹא אֲנִי שֶׁלָּהּ, (הושע א, ט): כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם. אָמַר לָהֶם הוֹשֵׁעַ אֻמּוֹת הָעוֹלָם מָה אַתֶּם סְבוּרִים בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים הַלָּלוּ כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, שֶׁהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם, רְאוּ הֵיאַךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר וגו', וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר (ישעיה א, ב): שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ וגו' (ישעיה א, ד): הוֹי גוֹי חֹטֵא, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה, (ישעיה א, טז): רַחֲצוּ הִזַּכּוּ וגו'. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו לֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, הָלַךְ לוֹ לַשּׁוּק וְהָיָה מַתְחִיל מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים, יָדַע אָבִיו שֶׁלֹא הָלַךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, מְקַלְּלוֹ וּמַשְׁמִיעוֹ דְּבָרִים רָעִים, אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ רְחַץ יָדֶיךָ וּבוֹא סְעֹד עִמִּי. כָּךְ יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה א, ב): בָּנִים גִּדַּלְתִּי וגו', וּמִשֶּׁהוּא גוֹמֵר כָּל הָעִנְיָן מַהוּ אוֹמֵר (ישעיה א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה וגו'. וְכֵן יִרְמְיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (ירמיה א, יא): מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד וגו' (ירמיה א, יג יד): סִיר נָפוּחַ, מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה וְכָל הָעִנְיָן, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ירמיה ב, ב ג): הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וגו' קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל וגו'. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל אִשָׁה הָיָה אוֹמֵר אֵין נָאָה הֵימֶנָּהּ, אֵין מְשֻׁבַּחַת הֵימֶנָּהּ, אֵין מְיֻשֶּׁבֶת הֵימֶנָּהּ, נִכְנַס שׁוֹשְׁבִינָהּ לַבַּיִת רָאָה אוֹתָהּ מְנֻוֶּלֶת, הַבַּיִת אֵינָהּ מְכַוֶּנֶת, הַמִּטּוֹת אֵינָם מֻצָּעוֹת, אָמַר לָהּ שׁוֹשְׁבִינָהּ הַלְּוַאי אַתְּ שׁוֹמַעַת שֶׁהָיָה בַּעֲלֵיךָ מְשַׁבְּחֵיךְ לְתוֹךְ הַשּׁוּק אֵין אוֹתוֹ הַשֶּׁבַח מַעֲשִׂים הַלָּלוּ, אָמַר הַשּׁוֹשְׁבִין אִם כְּשֶׁהִיא מְנֻוֶּלֶת כָּךְ הוּא מְשַׁבְּחָהּ, אִלּוּ הָיְתָה מְתֻקֶּנֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כָּךְ דּוֹרוֹ שֶׁל יִרְמְיָה חוֹטְאִין וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם (ירמיה ב, ב): זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וגו', אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה אַלְוַאי אַתֶּם שׁוֹמְעִין מָה הוּא אוֹמֵר עֲלֵיכֶם, הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וגו' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וגו' קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל וגו', אָמַר אִם בְּשָׁעָה שֶׁהֵם חוֹטְאִים כָּךְ הוּא מְחַבְּבָם, כְּשֶׁהֵם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַף כָּאן: כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וגו', וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו: וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו'.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן, אֵימָתַי וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, לִכְשֶׁיָּשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ, וְאִם לָאו (שמואל א כה, כט): נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו'. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְּחֵיפָם, לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וְאָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכֵלַי טְהוֹרִים, וְכִכָּר זוֹ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּתַתִּיהָ לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי שׂוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וְשַׁמָּשַׁי טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתְּ נוֹתְנָהּ לִי כְּשֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו אֲנִי שׂוֹרְפָהּ בְּפָנֶיךָ. כָּל אֵלֶּה בִּימֵי זִקְנוּתוֹ, אֲבָל בִּימֵי נַעֲרוּתוֹ, אִם חָטָא הוּא לוֹקֶה בְּזִיבָה וְצָרַעַת. לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל (ויקרא טו, ב): אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָא בַּמִּקְדָּשׁ, אָמַר לָהֶם הַנָּבִיא לְיִשְׂרָאֵל וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ, זִכְרוּ אֶת בּוֹרַאֲכֶם עַד שֶׁבְּחוּרֵיכֶם קַיָּמִין, עַד שֶׁבְּרִית כְּהֻנָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, כח): וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁבְּרִית לְוִיָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח, ה): כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ וגו', עַד שֶׁבְּרִית יְרוּשָׁלַיִם קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא, לב): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, עַד שֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ, עַד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ז, טז): וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, עַד שֶׁאַתֶּם קַיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ו): בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ הֵן יְמֵי הַגָּלוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ו, ג): הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע. וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר, שֶׁזְּכוּת הָאָבוֹת בְּטֵלָה. עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, לז): וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי. וְהָאוֹר, זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. וְהַיָּרֵחַ, זֶה סַנְהֶדְּרִין, דִּכְתִיב (תהלים פט, לח): כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם. וְהַכּוֹכָבִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם, אַתְּ מוֹצֵא כָּל הַנְּבוּאוֹת קָשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם יִרְמְיָה לֹא בָאוּ עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְאַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת. בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, אֵלּוּ מִשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה. וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, אֵלּוּ הַכֹּהֲנִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְוִיִם הֵנִיף אַהֲרֹן בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, יא): וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַמֻּרְאָה הַזּוֹ דָּבָר קַל הוּא, וְהָיָה הַכֹּהֵן מְכַוֵּן וְנוֹטְלוֹ בְּאַחַת יָדוֹ וְזוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרֵי הַכֶּבֶשׁ שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה לַאֲחוֹרֵי יָדָיו. וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת, אֵלּוּ מִשְׁנָיוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּגוֹן מִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל בַּר קַפָּרָא. כִּי מִעֵטוּ, זֶה הַתַּלְמוּד שֶׁבָּלוּל בָּהֶן. וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת, אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל לֹא הָיָה אֶחָד יָכוֹל לִסְבֹּר אֶת תַּלְמוּדוֹ, וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, אֵלּוּ דַּלְתוֹת נְחָשְׁתָּא בֵּית אֶלְנָתָן שֶׁהָיוּ פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה. בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה, עַל יְדֵי שֶׁבָּטְלוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּטַחֲנָה, מַה טַּחֲנָה זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה נֶאֱמַר בָּהּ (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיְתָה בַּת קוֹל מַכְרֶזֶת וּמְצַפְצֶפֶת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר וְאוֹמֶרֶת לוֹ עַבְדָּא בִּישָׁא סוֹק אַחֲרֵיב בֵּיתֵיהּ דְּמָארָךְ דִּבְנוֹי מָרְדִין וְלָא שָׁמְעִין לֵיהּ. וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר, שֶׁעָלָה וּבִטֵּל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה כד, ט): בְּשִׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן. גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, מִגָּבְהוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים נִתְיָרֵא. וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, חִתִּית שֶׁל דֶּרֶךְ נָפְלָה עָלָיו, וְרַבִּי לֵוִי אָמַר הִתְחִיל מַתְוֶה תְּוָואִים בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כא, כו): כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ, עַל אֵם דְּבָצְלֵי, בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים, שֶׁמְּתַוֶּוכֶת לִשְׁנֵי הַדְּרָכִים, שְׁנֵי דְרָכִים הָיוּ שָׁם אַחַת הוֹלֶכֶת אֶל הַמִּדְבָּר וְאַחַת הוֹלֶכֶת לַיִּשּׁוּב. לִקְסָם קֶסֶם, הִתְחִיל לִקְסֹם קְסָמִים, לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְעָלוּ. קִלְקַל בַּחִצִּים, לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְעָלוּ. הִדְלִיק נֵרוֹת וּפָנָסִין לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא הִדְלִיקוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא הִדְלִיקוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְהִדְלִיקוּ. הֵצִיף סְפִינוֹת בִּנְהַר פְּרָת לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא הָלְכוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא הָלְכוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ. שָׁאַל בַּתְּרָפִים, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹ. רָאָה בַּכָּבֵד, אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּהָדֵין עֲרַבְיָא דְּנָכֵיס אִימְרָא וְחָמֵי בִּכַבְדֵיהּ. בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלָיִם, הָיָה קִסְמוֹ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם בִּימִינוֹ. לָשׂוּם כָּרִים, כָּלוֹרְכִין. לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח, סְפַקְלָאטוֹרִין. לְהָרִים קוֹל, בְּסַרְפִּינִיסֵס. לָשׂוּם כָּרִים, עָשָׂה כַּרְקוֹמִין. לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה, אַבְנֵי בַּלִּסְטְרָא. לִבְנוֹת דָּיֵק, כְּבָשִׁין. וְכֻלָּם וְהָיָה לָהֶם כִּקְסָם שָׁוְא וגו', אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרִין בַּתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֶשֶׁת שִׁבְעָה מִשִּׁבְעָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי נְבוּכַדְנֶצַּר קוֹסֵם עֲלֵיכֶם שִׁבְעָה מִשִּׁבְעָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה וְהוּא מַזְכִּיר עָוֹן לְהִתָּפֵשׂ, זֶה דָּמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה. וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד, זוֹ נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה א, יא): מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָה הַשָּׁקֵד הַזֶּה מִשְּׁעַת שֶׁיָּנֵץ עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר פֵּרוֹתָיו עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, כָּךְ כָּל גְּזֵרָה לֹא הָיְתָה אֶלָּא מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, א): נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִשְׁתַּכַּח דְּאַתְּ אָמַר כָּל דְּרוּמֵיהּ שִׁיתִּין וּפוּתְיֵיהּ שִׁית, צָרִיךְ הֶקֵּף חַד מִתְּלָתָא, אָמַר רַבִּי בַּנַּי בְּקָנֶה זֶה הָיָה מַעֲמִידוֹ וְנוֹפֵל מַעֲמִידוֹ וְנוֹפֵל, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק לֹא הָיָה עוֹמֵד עַד שֶׁהֵבִיא כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁפְכוּ לְפָנָיו דִּימוֹס סָמַךְ עַל רַגְלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ז, יט): כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ. וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, מִבָּבֶל הָיוּ וּלְבָבֶל חָזְרוּ. וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים, זוֹ גָּלוּת יְכָנְיָה, אַתְּ מוֹצֵא מִשָּׁעָה שֶׁגָּלְתָה גָּלוּתוֹ שֶׁל צִדְקִיָּה יָצָאת גָּלוּת יְכָנְיָה לִקְרָאתָם וְהָיוּ מְכֻסִּים שַׂקִּים מִבִּפְנִים וּלְבָנִים מִבַּחוּץ וַהֲווֹן מַשְׁאֲלִין אִילֵּין לְאִילֵּין מָה אַבָּא עֲבֵיד מָה אִמָּא עֲבִידָא מָה אַחָא עֲבֵיד, וְאָמְרוּן לוֹן קְטִילִין אִינוּן, וַהֲוָה מְסַפֵּיד בְּחָדָא יָדֵיהּ וּמְקַלֵּס בְּחָדָא יָדֵיהּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כד, כג): וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ. עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף, זוֹ שַׁלְשֶׁלֶת יוֹחֲסִים. וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב. וְתִשָּׁבֵר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ, תְּרֵין אָמוֹרָיִן, חַד אָמַר כַּדּוֹ שֶׁל בָּרוּךְ עַל מַבּוּעוֹ שֶׁל יִרְמְיָה. וְחַד אָמַר כַּדּוֹ שֶׁל יִרְמְיָה עַל מַבּוּעוֹ שֶׁל בָּרוּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לו, יח): מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ. וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, מִבָּבֶל הָיוּ וּלְבָבֶל חָזְרוּ. מִבָּבֶל הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וּלְבָבֶל חָזְרוּ (עזרא ה, יב): וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ישעיה מד, כז): הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי, צוּלָה זוֹ בָּבֶל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צוּלָה, שֶׁשָּׁם צָלֲלוּ מֵתֵי דּוֹר הַמַּבּוּל, דִּכְתִיב (ירמיה נא, מט): גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּתִיב (בראשית יא, ב): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁנְעָר, שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם מֵתֵי דּוֹר הַמַּבּוּל. דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁמֵּתוּ בְּתַשְׁנוּק, בְּלֹא נֵר וּבְלֹא מֶרְחָץ. דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁהֵן מְנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת בְּלֹא תְרוּמָה וּבְלֹא מַעַשְׂרוֹת. שִׁנְעָר, שֶׁשָֹּׂרֶיהָ מֵתִים נְעָרִים. שִׁנְעָר, שֶׁהֶעֱמִידוּ שׂוֹנֵא וָעֵר, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, מִבָּבֶל הָיוּ וּלְבָבֶל חָזְרוּ. וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אַתְּ מוֹצֵא כֵּיוָן שֶׁרָאָה יִרְמְיָה יְרוּשָׁלַיִם חֲרֵבָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּשְׂרַף, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה לָהּ, הִתְחִיל עֲלֵיהֶם בַּהֲבֵל הֲבָלִים.

פס'. ויוצא פרח ויצץ ציץ. רבי תנחומא דרש (איוב ל״ז:א׳) אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. בני אהרן נכנסו חיים לבית קדש הקדשים ומתו. ומטה אהרן נכנס יבש ויצא לח. ויגמל שקדים. למה כמו שנא' בירמיהו (ירמיהו א׳:י״א) מקל שקד אני רואה. ופירושו (שם) כי שוקד אני על דברי לעשותו. וכן הנה שוקד הקב״ה על כל מי שהוא קם על הכהונה שנאמר (דברים ל״ג:י״א) מחץ מתנים קמיו: