מדרש על ירמיהו 10:8

ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויבטלו מוסר הבלים עץ הוא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם מאי היא ע״א. כתיב הכא מוסר הבלים עין הוא וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים:

על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה שאמר הכתוב (משלי טו ז) שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שעשו זר לארון שנאמר (שמות כה יא) ועשית עליו זר זהב. ולב כסילים לא כן אלו אומות עכו"ם שנעשו זרים למקום. דבר אחר שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שממליכין למקום תמיד בכל יום ומיחדים שמו ערב ובקר. ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים טומטום הוא העולם. דבר אחר ולב כסילים לא כן. ר' יודן ור' פנחס אמרי אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם שנאמר (בראשית א ז) ויהי כן. ואתם אומרים לא כן. חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. והא טב להון אם אינם עומדין ונותנין דין אלא כאיניש דאמר קם פלניא בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל. רבי אבא בר כהנא אמר רשעים שנים וחטאים שנים. אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין. ר' שמואל בר נחמני אמר פורעניות אחת מכלה אותן ואית לה הדין קרייא. על כן לא יקומו רשעים במשפט. במשפטים אין כתיב אלא במשפט. הדא הוא דכתיב (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויכסלו. (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה. (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה אחת ולא בשתים:

וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה (במדבר ג, לח), זָכָה קְהָת שֶׁהִקִּיפוּ בָּנָיו הַמִּשְׁכָּן מִשְׁנֵי רוּחוֹת, הֲרֵי נַעֲשׂוּ שֵׁבֶט לֵוִי אַרְבַּע מַחְלָקוֹת לְהַקִּיף אַרְבָּעָה רוּחוֹת הַמִּשְׁכָּן כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּגָלִים, וּלְפִי מַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ הַלְוִיִּם חוֹנִים לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים סְדוּרִים, הָא כֵיצַד, מַעֲרָב מִשָּׁם אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָן הָיוּ חוֹנִים דֶּגֶל אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין וּמְנַשֶּׁה שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, כְּדֵי לַעֲמֹד בְּכֻלָּם, וְכֵן הִשְׁרָה הַמָּקוֹם לְרוּחַ מַעֲרָב גֵּרְשׁוֹן שֶׁהָיָה עֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ (במדבר ג, כה): הָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסָךְ, מִי יַעֲמֹד לִפְנֵי שֶׁלֶג וּבָרָד וְקֹר וָחֹם, אֹהֶל וּמִכְסֶה וּמָסָךְ, וּלְכָךְ נִקְרָא גֵּרְשׁוֹן, מִי יָגוּר נֶגֶד שֶׁלֶג וּבָרָד וְקֹר וָחֹם, מִי שֶׁהוּא חָזָק כַּשֵּׁן, וְאֵין שֵׁן אֶלָּא לָשׁוֹן חָזָק, כְּדִכְתִיב (שיר השירים ה, יד): מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן. דָּרוֹם טַלְּלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם, וְשָׁם חוֹנִים דֶּגֶל רְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין, וְכֵן הִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ רוּחַ דָּרוֹם בְּנֵי קְהָת, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין הָאָרוֹן שֶׁבּוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים תְּלוּיִים אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ג ד): אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם וגו', (ויקרא כו, טו): וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וגו' (ויקרא כו, יט): וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וּלְכָךְ נִקְרָא קְהָת כְּמָה דְתֵימָא (קהלת י, י): אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל, אִם רָאִיתָ שֶׁקָּהוּ הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד מָטָר וְנַעֲשׂוּ בַּרְזֶל, כְּמָה דְתֵימָא: וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, הֱוֵי יוֹדֵעַ בַּעֲבוּר עֹנֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁלֹא קִיְמוּ, דִּכְתִיב (קהלת י, י): וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל, עַל שֶׁלֹא קִיְמוּ הַתּוֹרָה שֶׁנְּתָנָהּ לָהֶם פָּנִים בְּפָנִים, כְּמָה דְתֵימָא (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו' וְקִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם, הֱוֵי: קִלְקַל, צָפוֹן מִשָּׁם הַחשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם וְשָׁם הָיוּ חוֹנִים שֵׁבֶט דָּן שֶׁהָיוּ חשֶׁךְ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם וְהִנִּיחַ בְּדָן, לְכָךְ הָיוּ חוֹנִים שָׁם בְּנֵי מְרָרִי שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדָתָם הָעֵצִים (במדבר ג, לו). קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה י, ח): מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא, וּלְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ מְרָרִי, עַל מֵרוּר. מִזְרָח מִשָּׁם הָאוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם וְשָׁם הָיוּ חוֹנִים דֶּגֶל יְהוּדָה שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מְלוּכָה בַּעֲלֵי תּוֹרָה בַּעֲלֵי מִצְווֹת, לְכָךְ הָיוּ חוֹנִים שָׁם משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה, בַּעֲלֵי מִצְווֹת, מְכַפְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלָּתָם וּבְקָרְבָּנָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אַשְׁרֵי צַדִּיק וְאַשְׁרֵי שְׁכֵנוֹ, אֵלּוּ שְׁבָטִים שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, יְהוּדָה וְיִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלוּן, הָיוּ כֻּלָּם גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה (בראשית מט, י): לֹא יָסוּר שֵׁבֶט וגו', (דברי הימים א יב, לג). וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה וגו', (שופטים ה, יד): וּמִזְבוּלֻן משְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר, עַל שֶׁהָיוּ שְׁכֵנִים לַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ כֻּלָּן בְּנֵי תּוֹרָה, וּשְׁלשָׁה שֶׁל דָּרוֹם שֶׁהָיוּ לְבַעֲלֵי מַחֲלֹקֶת סְמוּכִין, אָבְדוּ עִמָּהֶם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אוֹי לָרָשָׁע אוֹ לִשְׁכֵנוֹ, וּמִי הָיוּ בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת (במדבר טז, א): קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת, וּלְפִי שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לָהֶם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד, הָיוּ כֻּלָּם בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (במדבר טז, א): וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וגו'. וְכֵן בְּנֵי גָד וּבְנֵי שִׁמְעוֹן אַף הֵם הָיוּ בַּעֲלֵי מְרִיבָה, (במדבר ג, לח): שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שׁוֹמְרִים שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל, כָּל כָּךְ לָמָּה שֶׁאִם הָיוּ נִכְנָסִין לְשָׁם הָיוּ נֶעֱנָשִׁים מִיתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, לח): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.