מדרש על ירמיהו 11:5

רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח (דברים לב, כ): וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַשּׁוּק וּמַכֶּה וְאֵינוֹ לוֹקֶה, מְבַזֶּה וְאֵינוֹ מִתְבַּזֶּה, וְהָיָה עוֹלֶה אֵצֶל אָבִיו בִּמְרוּצָה, אָמַר לוֹ אָבִיו מַה אַתְּ סָבוּר שֶׁבִּכְבוֹדְךָ אַתְּ מִתְכַּבֵּד, אֵין אַתְּ מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּכְבוֹדִי, מֶה עָשָׂה אָבִיו הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וְלֹא הָיָה בִּרְיָה מַשְׁגַּחַת עָלָיו. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נָפְלָה אֵימָתָן עַל כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, יד): שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁבִּכְבוֹדְכֶם אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים, אֵין אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מֵהֶם קִימְעָא וּבָאוּ עֲמָלֵקִים וְנִזְדַּוְּגוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. וְעוֹד בָּאוּ כְּנַעֲנִיִים וְנִזְדַּוְּגוּ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, א): וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין בָּכֶם אֲמָנָה שֶׁל מַמָּשׁ, אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִין לְדִבְרֵיכֶם, הֲפַכְפָּכִין אַתֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, כ): כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. אָמֵן כְּתִיב, בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּבִיאִים מְבָרְכִין אוֹתָן לֹא פָּתַח אֶחָד מֵהֶם לוֹמַר אָמֵן, עַד שֶׁאֲמָרוֹ יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, ה): וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן ה'. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲפַכְפָּכִין אַתֶּם, טַרְחָנִין הֵם, סַרְבָנִין הֵם, לְכַלּוֹתָן אִי אֶפְשָׁר, לְהַחֲזִירָן לְמִצְרַיִם אִי אֶפְשָׁר, לְהַחֲלִיפָן בְּאוּמָה אַחֶרֶת אִי אֶפְשָׁר וכו'.

וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן (במדבר ה, כא) וגו' : מִכָּאן שֶׁאִם נִכְתְּבָה מְגִלָּה קֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה, פְּסוּלָה. שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּתִיב: וְהִשְׁבִּיעַ, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ה, כג): וְכָתַב. (במדבר ה, כא): בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, מִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּאָלָה וּשְׁבוּעָה, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה שְׁבוּעָה בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה, אַף פּוֹרְטַנִי בְּכָל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. (במדבר ה, כא): וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ שְׁבוּעוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם וּפָרַט לְךָ בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּיו"ד ה"א, אַף פּוֹרְטַנִי בְּכָל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּיו"ד ה"א. (במדבר ה, כא): לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לְהַלָּן (ויקרא ח, א): וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, אֵין לִי אֶלָא אָלָה, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁבוּעָה כְּאָלָה, הֲרֵי אַתָּה דָן, נֶאֱמַר כָּאן אָלָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אָלָה, מָה אָלָה הָאֲמוּרָה כָּאן עָשָׂה שְׁבוּעָה כְּאָלָה, אַף אָלָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן עָשָׂה שְׁבוּעָה כְּאָלָה. לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים לוֹטוֹת כָּךְ תַּגִּיעַ לִיךְ כְּשֵׁם שֶׁהִגִּיעַ לִפְלוֹנִית. וְלִשְׁבֻעָה, שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעוֹת כָּךְ תַּגִּיעַ לִי כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית אִם לֹא אֶעֱשֶׂה כָּךְ וְכָךְ. (במדבר ה, כא): בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, וְעַמֵּךְ שָׁלוֹם. בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, וְלֹא בְּעַם אַחֵר. הֶפְרֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַבֵּל בְּמָקוֹם שֶׁמַּכִּיר לְאָדָם הַמִּתְנַבֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּיר. (במדבר ה, כא): בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ וגו', זוֹ בְּדִיקַת הָאִשָּׁה. (במדבר ה, כב): וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים וגו', רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר (ספרי נשא טו): זֶה בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַפֻּרְעָנוּת פּוֹקַדְתָּהּ כָּךְ פֻּרְעָנוּת פּוֹקַדְתּוֹ, וַהֲלוֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר אִם מִדַּת פֻּרְעָנוּת מוּעֶטֶת הַמֵּבִיא תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הֲרֵי הוּא כַּיּוֹצֵא בּוֹ, קַל וָחֹמֶר לְמִדַּת הַטּוֹב מְרֻבָּה. (במדבר ה, כב): וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ שְׁבוּעוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בְּאָמֵן, אַף פּוֹרְטַנִי בְּכָל הַשְּׁבוּעוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּאָמֵן, שֶׁאִם אֵין אַתָּה עוֹנֶה אָמֵן אַחַר הַמַּשְׁבִּיעַ, אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁבוּעָתוֹ שָׁוְא. אָמֵן אָמֵן, מִכָּאן שֶׁמְּגַלְגְּלִים עָלֶיהָ אָמֵן מֵאִישׁ זֶה אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. וּמִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל שְׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמְּגַלְגְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַיָּשָׁן, וַהֲלוֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה סּוֹטָה שֶׁלֹא נִתְבְּעָה מִקֹּדֶם מְגַלְגְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַיָּשָׁן, גְּזֵלוֹת שֶׁנִּתְבְּעוּ מִקֹּדֶם אֵינוֹ דִין שֶׁמְּגַלְגְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַיָּשָׁן. אָמֵן שֶׁלֹא נִטְמֵאתִי, וְאִם נִטְמֵאתִי לְעַצְמָהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמֵן לְקַבָּלָה, אָמֵן לִשְׁבוּעָה, אָמֵן יֵאָמְנוּ הַדְּבָרִים. אָמֵן לְקַבָּלָה, מִסּוֹטָה, וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמֵן לִשְׁבוּעָה, (ירמיה יא, ה): לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי וגו'. אָמֵן, יֵאָמְנוּ הַדְּבָרִים, (מלכים א, א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן, יְאַמֵּן ה' אֶת דְּבָרֶיךָ.

בנים לא אמון בם - בנים אתם, שאין בכם אמונה. עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כ) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - אף (תהלים פבאני) אמרתי לכם אלהים אתם. כיון שאמרו לעגל (שמות לב) אלה אלהיך ישראל - אף אני אמרתי לכם (תהלים פב) אכן כאדם תמותון. הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ונתתי לכם בית הבחירה, אמרתי לכם לא תהיו גולים ממנה לעולם, כיון שאמרתם (שמואל ב ה) אין לנו חלק בדוד - אף אני אמרתי לכם (עמוס ז) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ר' דוסתאי בן יהודה אומר: אל תקרי לא אמון בם, אלא לא אמן בם; שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שמברכים אותם. וכן הוא אומר (ירמיה יא) למען הקים את השבועה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש; ולא היה אחד מהם שפתח פיו ועונה אמן, עד שבא ירמיה וענה אמן, שנא' (ירמיה יא) ואען ואומר אמן ה':